אזור אי הנוחות

אלוהים, נורא קשה לחיות בארץ הדברים הלא פתורים

אז לאחרונה אני מהלכת באזור אי הנוחות. אזור עצום ורב, יש לומר, וכן: ארץ לא נודעת. בשבילי לפחות.
לחובתי ייאמר שנדחפתי לשם. לא בחרתי לצאת מאזור הנוחות החם והנעים שלי.
לזכותי ייאמר שאני לומדת להלך בו בנינוחות יחסית (נינוחות יחסית אומרת שאני מוכת חרדה, אבל לא כו-לם רואים את זה. רק מי שמכיר אותי ממש טוב).
והאזור הזה,עבורי, הוא האזור של הדברים הבלתי פתורים. האזור של כל מה שאי אפשר לסדר, להחליק, ליישב, לארגן, להמיר, להגיע לפיתרון. לפחות לא כרגע. אזור זר לי, שעד כה עשיתי כמעט הכל כדי לא לדרוך אפילו בסנטימטר מאדמתו המורעלת. כי לא טוב לי שם. הו, כמה לא טוב לי שם.

לא יכולה להפסיק לפתור

כי כידוע, אני חובבת פתרונות. מאמינה בפתרונות. דואגת לפתרונות. אני יודעת להסתכל על סיטואציה מסובכת ולראות את קצה החוט. ואני פותרת ופותרת, בבית ובעבודה, מחייכת בסיפוק כשזה עובד, וממשיכה הלאה בתחושת הקלה. כי מצב בלתי פתור יושב עלי כמו משקולת של טון: אני פשוט לא יכולה להרפות. לא עד שהכל יסתדר, ותבוא ההקלה הגואלת.
אבל לאחרונה אני נתקלת בחיים הפרטיים שלי במצבים בלתי פתורים. מצבי אי וודאות. מצבי אי נחת.
והם מרגישים לי כמו שמרגישים כשיוצאים מהבית ומשאירים סיר על האש: משהו כל הזמן מנקר בקצה המוח, כל הזמן מציק, כל הזמן מזכיר לי שהדברים לא לגמרי בסדר כרגע, ואי אפשר לדעת מתי זה בדיוק יסתדר, אם בכלל.

להסכים שהדברים לא יהיו בסדר

ואני מתחילה להבין – לראשונה בחיי – שאין לי ברירה אלא ללמוד לחיות עם זה, לפחות אם אני רוצה לחיות בשקט נפשי. להסכים שאין לי פתרונות לכל דבר. להסכים עם כך שהדברים לא תמיד יהיו בסדר.
אני מתחילה להבין שלמרות האשליה שזה אפשרי, עוד רגע, הושט היד וגע בו – כנראה לא יהיה מצב שבו הכל יהיה בסדר, לגמרי. ואם יהיה מצב כזה, הוא כנראה לא יימשך זמן רב. תמיד יהיה משהו לא פתור. תמיד יהיה משהו מעורר חרדה. תמיד יהיה איזה אפון מתחת לחיים המרופדים בעשרות מזרנים שיצרתי לי. והו, הוא בהחלט תמיד יעשה לי חבורות בגוף ובנפש.

ללכת על אבנים מבולגנות

ואני מתחילה להבין שבמקום להשקיע אנרגיה בלתי פוסקת בלסדר את האבנים הצהובות שבחוץ בשביל מסודר, נוח להליכה, אני צריכה להתחיל להתאמן בללכת על אבנים מבולגנות. במקום לסדר בחוץ, להשקיט בפנים.
להסכין עם המצב הזה, הקיומי, שבו ממש לא הכל פיקס. שבו דברים חשובים לא קורים כמו שרציתי, אלא אחרת, פחות טוב.
להפסיק לחכות בנשימה עצורה שהכל יסתדר כבר.
לנשום למרות שזה ככה. לחייך למרות שזה ככה. ליהנות מהחיים למרות ולא בגלל.
להסכים עם כך שגם אם לא הכל יהיה בסדר, אני אסתדר.
להבין שלפעמים לפתור את הבלתי פתיר, זה פשוט להניח לו להיות כזה. בלי להתרגש יותר מדי.

וכשזה יקרה, יקרה דבר נפלא פתאום: אני לא אהיה תלויה יותר באירועים חיצוניים, שיסתדרו או לא. לא אצטרך עוד לדחוף, לארגן, לסדר, לפתור.
אני אהיה בסדר. כל הזמן. רק בגלל שלמדתי להירגע גם כשהדברים לא מסתדרים.
כי כשאלמד לחיות בנחת באזור אי הנוחות, יהיה לי נוח גם כשלא נוח.
הנה מטרה לשאוף אליה.

נ.ב. 1. ואם יש בחיים שלכם משהו שהוא לא בסדר באופן מהותי (בריאות, מערכת יחסים, דפוס עקשני בחיים), מוזמנים אלי לסשן תטא הילינג. יכול להיות שנצליח לפתור אותו יחד. כבר היו דברים מעולם, והרבה. אבל גם אם לא, יש סיכוי טוב שאוכל לעזור לכם לחיות עם זה בשלווה ובשמחה. כי בין אם נצליח לפתור או לא, הכי כדאי לחיות ללא סבל. לא ככה?

נ.ב. 2: but it'll be alright. לד', תודה מותק. על הכל

פורסם בקטגוריה בריאות, הורות וילדים, התפתחות אישית, כללי, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.