הכל משתבש לטובה

(או: מה עושים כשהתכניות שלנו הולכות לעזאזל)

לפני כמעט שלושים שנה, עמדתי ממררת בבכי במשרד קבלת התלמידים באוניברסיטת תל אביב.
רגע לפני כן עוד הייתי בדרך לחלום שלי: ללמוד בעיר הגדולה. לחיות חיים סטודנטיאליים מלהיבים. להכיר סוף סוף את העיר שפינטזתי עליה.
כל מה שהפריד ביני לבין החלום שלי הייתה עובדה קטנה אחת: איחרתי להגיע ביום אחד. רק יום אחד.
ההרשמה נסגרה.
***
הבכי לא עזר. חזרתי לקיבוץ אבלה וחפויית ראש.
שבוע אחרי כן נרשמתי ללימודים באוניברסיטה העברית.
ביום הראשון ללימודים ראיתי בחור מחוייך ונוטף כריזמה שעון על מעקה, עם כוס קפה ביד ומעגל של סטודנטיות מוקסמות מסביבו.
באוגוסט האחרון, הבחור הזה ואני חגגנו 23 שנות נישואים.
***
את הסיפור הזה אני מספרת הרבה, לעצמי ולילדים שלי, בכל פעם שהתכניות שלנו משתבשות. בכל פעם שאנחנו כל כך רוצים משהו אחד, וקורה משהו אחר.
"אם לא הייתי מאחרת ביום להירשם לאוניברסיטת תל אביב", אני אומרת לילדים שלי, "אתם לא הייתם".
איזה מזל שהשתבשו לי התכניות לפני כמעט 30 שנה.
***
זה לא קל לי, להתמודד עם שינוי תכניות. ייקית נולדתי וייקית כנראה אמות, וכל כך יותר נוח לי בתוך מסגרת של ציפיות וודאות.
אבל אני כבר יודעת שאין כזה דבר, וודאות. לא באמת. אני חלק מיקום מורכב ורב משתנים, שכולם כרוכים זה בזה וכולם משפיעים זה על זה. וכן, זה גורע מתחושת השליטה שלי – אבל זה כל כך מוסיף לתחושת השייכות.
ונכון שאם אני מסתכלת על הטווח הקצר, אז כשתכניות משתבשות זה מתסכל נורא. לפעמים ממש כואב. הרי היה יכול להיות כל כך טוב אם רק…
אבל אם אני מרשה לעצמי מבט ארוך טווח, מבט ממבט הציפור – אני זוכרת את הכלל שאומר: "הכל משתבש לטובה".
כל דבר שקורה לנו מוביל אותנו הלאה.
כל דבר שלא קורה לנו, ככל הנראה לא היה צריך לקרות. זה לא היה הזמן שלו, או התנאים שמסביב לא התאימו.
כדי שצמח יפרח, אני מזכירה לעצמי, לא די בהטמנת הזרע: צריך תנאים תומכים. אדמה, מים, שמש. לפעמים גם אהבה.
ורק כשהכל יתאים בדיוק, יקרה מה שרצינו שיקרה.
אולי באופן אחר, מפתיע, ממקור בלתי צפוי,
אבל יקרה.
ועד אז? עד אז אני זוכרת: הכל משתבש לטובה. ויודעת: עוד כמה שבועות, חודשים או שנים, אגיד לעצמי: "את רואה? אם התכניות לא היו משתבשות, כל הדבר המופלא הזה, שהוא החיים שלך, היה נראה אחרת לגמרי".

נ.ב. 1: ואם גם לכם השתבשו תכניות, וקשה לכם כרגע לראות איך זה לטובה – מוזמנים אלי לפגישת טיפול. יחד נסתכל על הדברים בעיניים אחרות, נעבוד על האומץ לקבל ועל היכולת לשחרר את מה שלא קרה – כדי לפתוח מקום לדברים טובים הרבה יותר.

נ.ב. 2: שיר. מזכיר לנו שהכל יכול להשתנות כל רגע, והוא בהחלט יכול להיות טוב יותר

פורסם בקטגוריה בודהיזם, התפתחות אישית. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.