הפתעות קטנות

תיכף אני בת 45, ועוד לא עשו לי אף פעם מסיבת הפתעה

עשיתי המון דברים בחיים שלי. עשו לי המון דברים בחיים שלי. אבל מעולם, ב-45 שנותיי שנסגרות מחרתיים, לא עשו לי מסיבת הפתעה.
אז השנה החלטתי לקחת את העניינים בידיים. התחלתי לרמוז לדייג כבר לפני חודש, בערך. בקטנה. לא משהו בוטה. רמזים דקים. רק בכל פעם שהוזכר יום ההולדת שלי שמתקרב, והוא שאל אותי מה בא לי לעשות, אמרתי בקלילות שאני רוצה שיפתיעו אותי. וגם, שבא לי להיות מופתעת. או שיעשו לי מסיבת הפתעה. רמזים דקים, כאלה, עדינים, שמשאירים מלא מקום לדמיון ויוזמה חופשית.
***
אז לפני כמה ימים הדייג הפתיע אותי לגמרי. הוא נכנס הביתה ואמר: "כל היום חיפשתי מלונות בתל אביב לכבוד יום ההולדת שלך, אבל תחליטי את. תבחרי בעצמך מה שטוב לך".

אני לא מאלה

לזכותי ייאמר שקודם כל התרגשתי מהג'סטה – אנחנו ממש לא מהטיפוסים שחוגגים דברים במלון מגניב ויום תל אביב; יותר בכיוון של "הנה תראה את הנעליים שקניתי לי ליום הולדת בשמך" – ורק אחר כך קצת התבאסתי. לא ממנו. ממני.
כי פתאום קלטתי למה אני לא מאלה שמפתיעים אותן: בגלל שאני מאלה שחוששים ממה שיהיה להן להגיד על ההפתעה. שזה לא ימצא חן בעיניהן. אלה שאומרות: "וואלה, תודה, אבל בפעם הבאה פשוט תיתן לי לבחור לבד".
(זיכרון, מציף את עצמו לרגע: חברתי ת' מביאה לי באהבה צרור תמונות שצילמה אותי, והוסיפה והשקיעה ועיבדה באפקטים טרום-סלולריים. אני, בתגובה: פורצת בבכי. לא מהתרגשות, אלא כי נראיתי לעצמי בת מכוערת ובת 100. מזל שלחברתי ת' יש קצת יותר חמלה ממני. אני לא הייתי נשארת חברה שלי אחרי דבר כזה).
במילים קצרות: לא מפתיעים אותי כי קצת מפחיד להפתיע אותי. כי אני לא באמת רוצה שיפתיעו אותי. כלומר, אשמח אם יפתיעו אותי, בתנאי שאדע קודם בדיוק שזה בדיוק, אבל בדיוק, מה שאני רוצה. הו, אלוהים, איפה פה המתחם של חולי השליטה?

רוצה לבחור לבד

כי אני רוצה הפתעות, אבל ביני לביני, אני עוד יותר רוצה לבחור לבד.
וכן, חלק מזה בא מהידיעה שאני כבר באמת לא צריכה שאף אחד יעשה לי הפתעה (או כל דבר אחר): אני מפתיעה את עצמי בעצמי. בשנה הזו שחלפה יצאתי והגעתי למקומות מפתיעים (אם מישהו היה אומר לי במרץ הקודם שאמצא את עצמי בבית חולים, או להבדיל, מרצה על שירות מול 100 עובדים סוציאליים בהשתלמות עירונית, לא הייתי מאמינה), ואפילו עמדתי בזה בכבוד.
אני יודעת שאני יכולה לבחור מה אני רוצה, ולא חייבת לחכות שיקנו לי, יערכו לי, יעשו לי. תודה לאל, אני יכולה לבד.

רק הפתעות טובות

אבל אם אני כנה עם עצמי, חלק גדול מה"לעשות לעצמי לבד" בא מפחד. אני רוצה הפתעות, אבל רק הפתעות טובות, וההגדרה שלי להפתעות טובות מצומצמת למדי: בילויים, אבל רק כאלה שמדברים אלי (לא כולל סרטים זרים, לא כולל טיולי אקסטרים). בגדים, אבל בעיקר שחורים. נעליים, אבל רק כאלה עם אימום מסוים ועקב מדויק. מסיבות הפתעה, אבל רק כאלו שהגעתי אליהן מאופרת. אני די פוחדת לעצום את העיניים ושיובילו אותי למקום לא נודע. פוחדת שאמעד בדרך, פוחדת שהמקום לא ימצא חן בעיני. פוחדת שאנשים – והחיים – יפתיעו אותי בדברים שלא אוכל לעמוד בהם.
וככל שההגדרה שלי ל"טוב" צרה יותר, כך אני חוששת יותר. בררנית יותר. מנסה יותר לשלוט. ככל שאני פחות בטוחה בעצמי וביכולת שלי ליהנות, לזרום, להתמודד – ככה מסוכן לי יותר להיות מופתעת. כי היכולת לקבל הפתעות באהבה ובהנאה היא פונקציה של ביטחון.

רוצה ביחד

וכשאני לא מרגישה בטוחה, אני נשארת בשליטה. בוחרת לבד. עושה לבד. מנתבת בעצמי. ויש בכך עונג, ללא ספק, אבל יש בזה גם הימנעות. וצמצום. כי מה שמביאים אנשים אחרים לחיי לא תמיד יהיה מדויק, אבל הוא תמיד יהיה שונה ונוסף למה שחשבתי עליו בעצמי.
והאמת היא שאני אמנם יכולה לבד, אבל בשלב זה של חיי אני ממש רוצה ביחד.
ו"ביחד" אומר לתת מקום לרעיונות של מי שלצידי. לדעת שזה לא יהיה בדיוק מה שאני אוהבת, אבל זה יהיה עם מי שאני אוהבת. עם הכוונה שלו, המחשבות שלו, האהבה שלו.
אני רוצה לשים לב לרעיון ולא לביצוע, ולדעת שאני יכולה ליהנות מהכל.

ועכשיו, לגדול

וזה, כנראה, מה שאומר מבחינתי 'לגדול': לדעת שאני יכולה להסתדר וליהנות ולהיות מאושרת גם מההפתעות של החיים. לא רק ממה שתכננתי, אלא גם ממה שלא. לא רק ממה שאני יודעת שמענג אותי, אלא גם מדברים שלא האמנתי שיוכלו לעשות אותי שמחה.
כי כשארגיש בטוחה, בטוח איהנה. מכל דבר.
מכך שמפתיעים אותי ומכך שלא. ממתנות מדויקות ופחות מדויקות (אני הרי כבר יודעת שקיבלתי מהחיים כל מיני דברים שלא שמחתי בהם במיוחד, והתבררו כמתנות רציניות).
וכשאגלה בתוכי את היכולת הזו,  זו בהחלט תהיה הפתעה נעימה.

נ.ב.1: ואם גם לכם יש פחד מהפתעות, כי לכו תדעו איך תתמודדו איתן, ואם גם אתם יודעים שמפחדים לתת לכם מתנות שלא ביקשתם – מוזמנים אלי לטיפול תטא הילינג. כדי להגדיל את תחושת הביטחון, כדי לדעת לקבל את כל מה שהחיים מציעים, בלי מורא ופחד.

נ.ב. 2: שיר שתמיד מרגיש לי כאילו נכתב במיוחד בשבילי. תזכורת לעצמי לשנה הבאה.

 

פורסם בקטגוריה התפתחות אישית, זוגיות, כללי, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.