מה שהייתי רוצה לבקש לשנה הבאה

שנהיה לראש
אבל לא כל הזמן.
שלא נשכח לצאת ממנו מדי פעם,
מהראש הזה,
ולזכור שאנחנו יותר מהמחשבות שלנו.
***
שנהיה לידיים,
שיודעות לעשות,
אבל גם לחבק
חזק חזק
ובעדינות.
ושיודעות גם לשבת במנוחה
על הירכיים.
בלי לעשות דבר.
***
שנהיה לרגליים
שיודעות ללכת בדרך
גם כשהיא לא סלולה.
גם כשהיא מפתיעה, לא נוחה, לא נודעת.
***
שנהיה לבטן
מלאה תחושות.
קשובה לעצמה.
שנהיה לגב,
לאלה שאנחנו אוהבים,
לאלה שאין להם גב,
לאלה שזקוקים לנו.
***
והכי חשוב –
שנהיה ללב.
מרגיש, פתוח ופועם
אל כל היופי שמסביבנו,
אל כל הברואים שניחנו, כמונו,
בלב.
***
שנהיה לזנב.
לא תמיד, אבל מדי פעם.
שנדע לשים את האגו בצד,
לדעת מה אנחנו לא יכולים לנהל,
איפה אנחנו רק כוח עזר,
ידיים שבאו לחזק.
***
וכן, שנהיה לראש.
שנסכים להוביל
בלי פחד
בלי לחשוש מגודל האחריות,
בדרך אל הרעיונות
שחשובים לנו.
***
שנהיה בני אדם.
שלמים.
מכילים את כל חלקיהם.
שנהיה טובים אלינו
ואל כולם.

שנה טובה.

נ.ב. תקוות ופחדים, אתמול ומחר. שיר ראש השנה האולטימטיבי שלי

פורסם בקטגוריה בודהיזם, התפתחות אישית, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.