מה שיהיה יהיה

פוסט ובו ידובר על חרדת העתיד, על התמקדות בהווה ועל נומרולוגיה קבלית

לילה אחד, רגע לפני השינה, פנה אלי בני הצעיר בעיניים מצומצמות מדאגה. "אמא", הוא אמר, "פתאום חשבתי על זה: מה יקרה אם בגלגול הבא לא תהיי אמא שלי?" בעודי תוהה אם לקחת את זה כהצהרת אהבה נוגעת ללב, לצטט לו את "מסע הנשמות" או לברר על איזה פחד נטישה השאלה הזאת יושבת, הוסיף ושח הדרדק: "רגע, יש לי שאלה אפילו עוד יותר מפחידה: מה יקרה אם בגלגול הבא אני לא אהיה בן?" אין ספק, רגעים של אימה. ואת זה אני אומרת לכם בתור מישהי עם ניסיון רציני בלהיות בת. אבל האקסטרימיסט הצעיר, שחייב לדעת כבר עכשיו מה יקרה בגלגולים הבאים, רק מבטא באופן חינני את מה שכל כך הרבה מאיתנו מתעסקים בו כל הזמן: איך יודעים מה יהיה בעתיד?

תגידי מה יהיה, מה יהיה, מה יהיה

בעוד שלעיתים אני שוגה בתקוות שאנשים מגיעים אלי לייעוץ בשל עיני היפות וכושר הביטוי הציורי שלי, מתברר לי פעם אחר פעם שהמטרה האמיתית שלהם היא (סורפרייז, סורפרייז) לדעת עליהם, וליתר דיוק, לדעת מה יקרה להם מחר, מחרתיים, עוד שנה: האם העסק החדש יצליח? האם האביר על הסוס הלבן יגיע? האם הילד יירגע משיגיונות גיל ההתבגרות שלו מתי שהוא (נגיד, בגיל 40)? אם יש משהו שמפרנס בהצלחה גדודי מתקשרים, קוראים בקפה, אסטרולוגים ולמרבה הצער, גם נומרולוגים (ועוד אסביר למה זה מצער אותי), הרי זו התחושה שאפשר לקרוא בוודאות את העתיד. כאילו העתיד הוא שביל קליפות תפוזים המשתרע אל האופק, שלאורכו נמצאים אירועים קבועים מראש, וכל מה שמפריע לנו לראות אותו בבירור הוא וילון אטום, שאותו יכול המיסטיקן הנכון להרים בקלילות. אבל אם נשאל את עצמנו בכנות (אני עושה זאת באופן קבוע כל-כך שעצמי כבר נצמדת לקיר בבהלה בכל פעם שאני ניגשת אליה עם המבט החביב במופגן הזה בעיניים), נגלה שמה שאנחנו רוצים לדעת זה לא "מה יקרה בעתיד" – אלא משהו אחר: "האם יקרה בעתיד בדיוק מה שאני רוצה, בדיוק באופן שבו אני רוצה אותו?"

That's the way I like it

כי אם נסתכל לעצמנו בעיניים (הי, עצמי, לאן את בורחת?! בואי הנה מהר! לפחות את תבואי בגלל העיניים היפות שלי!) נצטרך להודות: זו לא איזו סקרנות אקדמית שמנהלת אותנו. לא באמת חשוב לנו לדעת האם בתימן תהיה בסופו של דבר דמוקרטיה (למרות שמחקרים מוכיחים כי דמוקרטיות הנוהגות ללעוס עלי גת אינן נלחמות ביניהן) או האם בסין ייוולדו בסוף המאה הנוכחית פחות ילדים (למרות שמחקרים מוכיחים כי שמשק כנפי יולדת בסין משפיע על משט האוניות בטורקיה). כלומר, זה מעניין אותנו – אבל אך ורק אם יראו לנו באותות ובמופתים שזה קשור ישירות לשאלה המרתקת ביותר, שעליה עוד איש לא ערך מחקרים: האם אנחנו, באופן אישי לחלוטין, נשיג את מה שאנחנו רוצים? כי מה שאנחנו רוצים לדעת הוא לא ידע מופשט על העתיד. מה שאנחנו באמת רוצים, הוא לשלוט על העתיד. אנחנו רוצים לדעת אם יהיה לנו כסף, אהבה, שקט. ואנחנו רוצים לדעת אם הם יגיעו בדיוק בדרכים שתכננו: כסף מהעסק המסוים הזה, אהבה מהגבר המסוים ההוא, שקט מהילד המסוים לגמרי שלנו. זה לא שאנחנו רוצים לצפות דרך עדשת הטלסקופ הדמיוני בשביל קליפות התפוזים של העתיד: אנחנו רוצים לוודא שהאירועים אותם אנחנו רוצים היום, יהיו מפוזרים לאורכו מחר. למה בעצם חשוב לנו לוודא מה יקרה בעתיד? או מפני שאנחנו לא אוהבים את מה שקורה לנו היום, ורוצים לדעת שזה יהיה אחרת לגמרי בעתיד, או להבדיל, כי אנחנו מאד מרוצים ממה שקורה כרגע, ורוצים בטחונות שזה יימשך בדיוק כך גם בעתיד. אז אפשר לחתום לנו בארבעה עותקים שזה בדיוק מה שיקרה?

מדבר העתיד, מה תרצי להזמין?

רק שהשאיפה הזו היא – איך לומר? טיפה לא הגיונית, ומיותר מסיבה אחת. ראשית, מפני שאין לנו מושג אמיתי מה נרצה בכלל מחר. האם בעוד שנה בכלל נרצה עדיין להיות עם בן הזוג הזה? האם בעוד שנתיים עדיין יעניין אותנו העסק שעליו חלמנו? האם בעוד חמש שנים עדיין נחשוב שהילד שלנו עושה שטויות, או אולי נבין שמה שנראה כמו גיל התבגרות נצחי היה בעצם הדרך המדויקת שלו לחיפוש הדרך אל המטרה שלו? שנית, מפני שאנחנו שוכחים שהעתיד הוא אכן המשכו של שביל קליפות התפוזים שעליו אנחנו הולכים עכשיו. צורת ההליכה שלנו כרגע, הבחירה בכל הסתעפות – היא זו שמובילה אותנו שלב אחר שלב אל העתיד. במילים אחרות: אנחנו יוצרים את העתיד שלנו ממש כרגע. נכון שיש אירועים שאינם בשליטתנו. תאונות קורות, מהלכים משני עולם מתרחשים. אבל בחלק ניכר מההתרחשויות בחיים הפרטיים שלנו, אנחנו לא באמת זקוקים לשום מגיד עתידות כדי לדעת מה מחכה בהמשך השביל: אם נסתכל בעין בוחנת על הסימנים, נדע בדיוק לאן מוליכה הדרך. המרחק הגדל והולך בין בני זוג יוביל לפרידה. העובדה שהוא לא מתחשב ברגשותייך בחצי השנה האחרונה בהחלט אומרת שכנראה הוא לא יתחיל מחר. העסק שלא התרומם עד עכשיו אומר שכנראה לא בחרתם בדרך הנכונה לנהל אותו. ועכשיו מה? תמשיכו ללכת בשביל המסוים הזה, או שתבחרו הסתעפות אחרת?

היום, לא מחר

כי ההתעסקות בעתיד לא טובה לנו בעיקר מבחינה אחת: היא גורמת לנו לא לשים לב להווה. כשאנחנו עסוקים ב"מה יקרה בסוף", אנחנו שוכחים להתרכז במה שקורה עכשיו. אפילו אם אנחנו משוכנעים שהקורא בקלפים, בקפה או בשיליות פרות שטרם איבדו את בתוליהן דובר אמת לאמיתה, זה קצת כמו לקפוץ לסוף של הספר, ואחר כך להתבאס שלא נהנינו לאורך הקריאה כולה. ה"עכשיו" הוא החיים לא פחות, ואולי יותר, מהעתיד. אם אנחנו משלימים עם משהו לא טוב עכשיו רק מפני שבעתיד אולי הוא יהיה טוב יותר, אנחנו מפספסים; ואם אנחנו רק עסוקים בלבצר את מה שיש עכשיו ולחרוד מפני שינויים, גם אז אנחנו מפספסים. מפספסים את העכשיו, ומה שיכול לקרות בו; מפספסים את האחריות שלנו, את התהליך שאנחנו אמורים לעבור עד שיגיע הסוף. והרי התוצאה באמת חשובה פחות מהתהליך (להזכירנו, התוצאה הסופית היא שאנחנו מתים. החיים הם רק התהליך שקורה באמצע בין הלידה למוות). רוצה לומר: מה שמשנה זה לא אם נתחתן עם בן זוג מסוים ואם נישאר איתו או לא, אלא אם נהפוך לאנשים אוהבים יותר. מה שמשנה זה לא אם הילד ימצא את העבודה שרצינו בשבילו, אלא אם אנחנו נהיה להורים שרצינו להיות. מה שמשנה זה לא אם עסק מסוים יצליח או לא, אלא אם אנחנו נגלה דרך לבטא את היכולות שלנו ולהשפיע אותן על העולם.

רק כך?

כי הבעיה העיקרית עם תאוות השליטה על העתיד, היא שמרוב תכניות מרחיקות לכת שחשוב לנו שיתבצעו בו, אנחנו שוכחים לשים לב שיש עוד דרכים שבהן אנחנו יכולים לגדול, להתרחב, לאהוב, להתעשר, למצוא את עצמנו ולגלות אחרים. אם כל מה שמעסיק אותנו הוא תכנית מסוימת לעתיד, אנחנו לא שמים לב להזדמנויות האחרות שמגיעות כדי להגשים את מי שאנחנו יכולים להיות. וההזדמנויות הללו, שיגיעו בעתיד, הן אינסופיות. פתוחות. לא תלויות באף אירוע חיצוני. והאמת? זה אותו דבר ברגע זה ממש.

והנה שיר שאומר את זה אפילו יותר יפה (שימו לב לביצוע המפתיע)

ומשהו על נומרולוגיה קבלית:

בניגוד לענפי מיסטיקה אחרים, נומרולוגיה קבלית לא מדברת על וודאויות: היא מדברת על הסתברויות והזדמנויות. דרך בחינת פסגות ואתגרים – אותן תקופות חיים מובחנות שכולנו עוברים – יכול נומרולוג (סליחה, יכולה נומרולוגית) לומר אילו הזדמנויות ומצבים עתידים להגיע לחיינו. מה אין לנומרולוגיה אפשרות לומר? מה נעשה עם אותן הזדמנויות. הבחירה תמיד נשארת שלנו. במילים אחרות: ייתכן שיגיעו אל סף דלתנו אלף אהבות נכונות, ואנחנו עדיין נפנה את הראש בתיעוב, כי בראש שלנו יש תכנית מדויקת על איך ומי צריך להגיע. ייתכן שיגיעו אלינו המוני הזדמנויות לבטא את היכולת הטיפולית שלנו, לממש את עצמנו ולעשות מזה כסף, אבל אנחנו, שמתכננים לעשות כסף מעסקים, לא נבחין בהזדמנויות ונאטום את אוזנינו לדפיקתן הרמה על הדלת. ולהיפך: נתעקש על הבית הלא נכון למרות שהיקום צועק לנו בקולי קולות – הי, לא שם! רק לא שם! נומרולוגיה קבלית לא יכולה לומר לנו מה יהיה בעתיד. היא כן יכולה לומר מה חשוב שיהיה בעתיד שלנו, כדי שנשמתנו תהיה מסופקת ומרוצה. היא גם יכולה לומר לנו מתי בדיוק יגיעו ההזדמנויות לממש את אותם צרכים של הנשמה שלנו: מתי יהיה נוח יותר לבצע עסקאות, למצוא אהבה, להיכנס להריון. אבל אם נבחר או לא נבחר לממש את אותם ציוויים של הנשמה, ובאיזו הסתעפות אפשרית של העתיד נבחר ללכת? זו כבר ההחלטה שלנו. ואת הבחירה הזו חשוב לא לתת לאף מיסטיקן לקחת.

פורסם בקטגוריה בחירת מקצוע, הורות וילדים, התפתחות אישית, זוגיות, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.