משבר גיל 39 וחצי

פוסט שבו יסופר: על נטייה לגלות את אמריקה, על משבר אמצע החיים ועל נומרולוגיה קבלית

כשהתגייסתי – בתקופה הפרה-היסטורית של עידן הדיו – כתבתי לחבר שלי דאז מכתב נלהב שתיאר על גבי חמישה עמודים את סדר היום בקורס שעברתי. משהו בסגנון: "לא תאמין, אבל קמים כאן בחמש בבוקר, ואז כל היום יש מסדרים, האוכל מה זה מגעיל ואני מתגעגעת אליך עד כלות נשמתי", בערך במאה וריאציות. "את כותבת כאילו את המצאת את הצבא", הוא ענה לי במשפט  אחד על גלויה (כן, תמיד נטיתי לבחור בני זוג שהעדיפו לעשות דברים אחרים חוץ מלנהל שיחות נפש על התובנות שלי. למשל, לרוץ מרתון, או לקפוץ ראש מעזריאלי).

עשר שנים אחר כך ילדתי את הבן הגדול שלי, ומייד התחלתי לכתוב על זה בעיתון להורים. כאילו דא: פלא פלאים מתרחש מול עיניי, ואני לא אספר על זה לחבר'ה? עם כל הכבוד, זה לא שמישהו לפני חיתל, לא הצליח להיניק או לא ישן בלילה. הגיע הזמן שהבשורות יגיעו אל המין האנושי. כלומר, ממני.

השלב הבא, אני מצטערת לומר, היה משבר אמצע החיים. גם אליו, כמו לכל מה שקרה בחיים שלי, התייחסתי באופן מאד אישי, מקיף ועמוק, כאילו איש מעולם לא התעורר יום אחד, אחרי משכנתא ושלושה ילדים, ותהה אם מעכשיו הכל יהיה בדיוק אותו דבר. לא פסחתי על שום חלק מהמתואר בספרות הפסיכולוגית – אולי חוץ מגלי חום, וגם זה רק מפני שהמשבר שלי הגיע בגיל 40 ולא בגיל 50.

כלומר, בגיל 39 וחצי. מי שמכיר אותי יודע שלעולם אינני דוחה למחר מה שאפשר לעשות היום. וכך פצחתי בגיל 39 וחצי במשבר גיל ארבעים מפואר, שנמשך בערך שנתיים, שבהן כמובן חזרתי לעשן, חטפתי התקפי בכי ושיתפתי את כל העולם במסקנות המקוריות שלי על החיים ("מה, מעכשיו הכל יהיה בדיוק אותו דבר?").

היום אני בת ארבעים ואחת ורבע. הפסקתי לעשן. מהמשבר נשארו לי הרבה מאד תובנות – שאשמח לחלוק בבלוג הזה. אבל הדבר העיקרי שקרה לי הוא שהגעתי ל… נומרולוגיה קבלית.

לא, לא התחרפנתי. זאת אומרת, לא לגמרי. פשוט גיליתי שיטה שבניגוד לכל היגיון מצליחה לראות אצל כל אחד (כמעט) מה חשוב לו, מה הוא צריך, מה מפריע לו ואפילו עם מי מתאים לו לחיות. וכל זה רק על פי תאריך הלידה והשם.

מטורף? כן, בדיוק כמו העולם (ובינינו, העולם התחיל). וככה התברר לי, בין השאר, שבדיוק בגיל 39 עברה עלי שנה אישית מספר ארבע (ראו הסבר למטה) וזה לא סוף העולם, רק תחילתו של תהליך לימוד מואץ – שכמו כל תהליך לימוד, מלווה בכאב ראש די מאסיבי.

ומאז אני שם. נומרולוגיה קבלית הפכה עבורי לזווית הסתכלות נוספת, פותחת לב ומאירת עיניים, לכל דבר שקורה סביבי. היא לימדה אותי שבניגוד למה שנדמה, שום דבר לא באמת עתיד להישאר אותו דבר. לכל אחד מאיתנו תקופות מובחנות בחיים, ולכל תקופה יש איכויות שונות – כשכל מה שצריך זה לשים לב לסימנים. היא הפכה אותי שיפוטית פחות – כי אי אפשר לשפוט אדם שמנסה באומץ למצוא את דרכו; ומוקסמת יותר- מהאופן שבו כולנו מונעים על ידי אור פנימי אל הדרך הפרטית שלנו, שאינה דומה לאף דרך אחרת. אני מזמינה אתכם להצטרף אלי בדרך שלי, לפחות לכמה קילומטרים.

ומשהו על נומרולוגיה קבלית:

על פי הנומרולוגיה הקבלית, אנחנו עוברים בחיינו מחזורים קבועים של תשע שנים, שלכל שנה בהם אנרגיה וכיוון משלה.  כך, למשל, שנה אישית 1 מתאפיינת בצורך להתחיל התחלות חדשות, שנה אישית 2 ממוקדת ביצירת קשרים, ברגישות ובצרכים זוגיים, בשנה אישית 3 מגיעות לחיינו הזדמנויות, בעוד שנה אישית 4 ממוקדת בחשבון נפש, בדיקה עצמית ולעיתים ברצון לעשות שינויים בתחום המגורים – וכך עד שנה אישית 9, וחוזר חלילה.

השנה האישית מיוחדת ושונה לכל אחד, נמשכת מיום הולדת אחד לבא, ונקבעת על פי תאריך הלידה. איך מחשבים אותה? ראו בדף מושגי היסוד, כאן למעלה.

שנה ארבע לרוב אינה שנה קלה, מפני שהיקום מציב בפנינו סימנים ברורים לצדקת דרכנו (כלומר, מראה לנו אם בחרנו בדרכים שמתאימות לנו, או בכאלו שמובילות אותנו הרחק הרחק מעצמנו). לכן, אם הלכנו לכיוונים שלא מתאימים לנו, ניתקל במכשולים מעיקים.

מצד שני, אם נתייחס אל השנה הזאת ואל מה שעובר עלינו במבט קצת יותר פילוסופי, נגלה שדווקא בה אנחנו יכולים לקבל תשובות לשאלות מעיקות ומתמשכות. והרי מהו המסע הזה שלנו, אם לא דרך לגלות מה באמת טוב לנו?

פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.