סימני דרך

לפעמים אני רואה סימנים.
צירופי מקרים: שם של רחוב שזהה לשם של ספר שחשבתי עליו. חבר שעלה בזיכרוני ופתאום פוסע מולי במעבר חצייה בתל אביב. חברה שמצלצלת בדיוק כשחשבתי להתקשר אליה.
מסר במילים: שיר ברדיו שמדבר בדיוק על מה שאני עסוקה בו; משפט מקרי בשיחה שעונה בדיוק על מה ששאלתי את עצמי רגע קודם.
חיזיון חולף: עדת חסידות בשמים. ענן בצורה מיוחדת. עלה שמצביע לכיוון הנכון.
תחושה בגוף: דחף רגעי לפנות לכיוון זה או אחר, מחשבה עיקשת על משהו או מישהו.

 

 

 

 

***
ואני מקשיבה.
כלומר, בדרך כלל. כשאני לא שקועה במחשבות על "צריך" ו"חייבים ל".
כשאני יוצאת לרגע מתוך הראש שלי, ושמה לב. פשוט שמה לב.
וכשאני עושה את זה – כלומר, באמת שמה את הלב שלי במקום נגיש, פתוח, קולט –
העולם מדבר אלי, כל הזמן.
הוא משוחח איתי בציוץ הציפורים, במשב הרוח בעלים, בעדת החסידות שבשמיים.
בדייוויד בואי או הביטלס ברדיו.
באנשים שאני פוגשת, במילים שאני שומעת.
***
וכשזה קורה, אני כל כך אסירת תודה.
אני מרגישה מחוברת, נתמכת, מוחזקת בידיה הרחומות של בריאה רואה.
אני מרגישה חלק,
אני מרגישה שייכות.
ולא פחות מזה, אני מרגישה משפיעה:
פתאום מתברר לי שהמחשבות שלי מניעות תהליכים, גורמות לתנועה להתחיל להתגלגל.
אני הפרפר שמשק כנפיו מזיז עולמות: אני קטנה, אמנם. קטנה מאד. ועדינה ושברירית. אבל גם משפיעה. בדיוק כמו כל חלקיק אחר סביבי בקוסמוס.
***
וכל מה שנדרש ממני הוא לשים לב.
***
וכשאני עושה את זה, אני מבינה שכל מה שקורה סביבי הוא סימני דרך. סימנים לכך שאני בדרך הנכונה עבורי; בדרך שמהדהדת עם הלב שלי, עם המחשבות שלי, עם החשקים שלי. אני רוקדת עם הבריאה,
כי סוף סוף – סוף סוף! אני שומעת את המוזיקה שלה.

נ.ב. מוזמנים לרקוד איתי
נ.ב. 2 לפעמים כשאת מרגישה שמישהו מסתכל עלייך, זה בגלל שבאמת מישהו מסתכל עלייך

פורסם בקטגוריה בריאת מציאות, התפתחות אישית, כללי, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

3 תגובות על סימני דרך

  1. מאת sharon‏:

    maxim… toda

  2. מאת רביב‏:

    מותק… מקסים

  3. מאת זיו‏:

    תודה על עוד סימן דרך…

סגור לתגובות.