תגידי כן או לא

רשימת החלטות מחודשת: מה נכנס לחיים שלי ומה לא

"אולי די עם החינוך הפרוסי הזה?" גער בי לא פעם הדייג בהיות הילדים קטנים. "למה כל כך הרבה איסורים? אולי די להגיד להם לא על כל דבר?"
ולכי תסבירי למי שגדל בדיונות של אשקלון שאמנם גדלת במקום שנראה כמו גן עדן שכולו חופש – עם בריכה ומדשאות ורגליים יחפות – אבל היה בו סדר יום נוקשה. ומוסר ברור. ועין מפקחת. והיו כללים. המון כללים. ורבים מהם התחילו במילה "לא".

אמירת "לא" היא חלק מהד.נ.א שלי. לא מתה על זה, אבל ככה יצא. היכולת לומר "לא" גם שמרה עלי לא פעם: מהרפתקאות מטופשות. מביטול זמן. מחוסר משמעת עצמית. אבל מאז ומתמיד היא גם הגבילה אותי; השאירה אותי במסלול צר של אפשרויות.

להיות חיובית

אין פלא שכשהתחלתי במסע הפנימי/חיצוני שלי, לפני תשע שנים, אחד הדברים הראשונים שזיהיתי היה שאמירת "לא" היא מה שקרוי בניו אייג'ית התנגדות. ראיתי, זיהיתי, ולא רציתי אותה יותר.
רציתי להיות חיובית. לקבל בשמחה. לומר "כן" למה שהעולם מניח לפתחי. ועשיתי את זה. לפחות במקומות המועדים: עם הילדים, למשל. אין כמעט קשר בין הגישה שלי לילדים ולחינוך בכלל היום, לעומת לפני עשר שנים. גם בגלל שהילדים שלי גדלו, וכמה כבר אפשר לסרס מתבגר – אבל גם מפני שאני התבגרתי. יותר ויותר אני משתדלת לומר קודם כל כן, ורק אז ללכת לפרטים של איך וכמה ומתי.

הסיבוב של הספירלה

אבל עכשיו אני מרגישה שמתחיל שלב חדש. שכמו עם ההתחשבות, אני בדיוק עכשיו בסיבוב של הספירלה. אני מבינה שהגיע הזמן שוב לבחור על מה אני אומרת כן ועל מה לא. לא מתוך התנגדות, אלא מתוך הבנה חדשה-ישנה: שהכן והלא שלי קובעים מה נכנס לעולמי, ומה נשאר בחוץ. כל כן הוא דלת שנפתחת. כל לא הוא בחירה להפנות את המבט למקום אחר. ומכיוון שאני כבר יודעת שזכותי להחליט מה נכנס לעולמי ומה לא, אני יכולה לבחור לומר כן ולא לא מתוך פחד, אלא מתוך בחירה. מתוך החלטה – מי אני רוצה להיות, איך אני רוצה שהחיים שלי ייראו. למה אני פותחת דלת, איפה אני מעדיפה שלא.

בכל פעם שאני אומרת כן

ויותר מזה: אני זוכרת שבכל פעם שאני אומרת "כן", אני אומרת "לא" למשהו אחר. אם אמרתי כן לעוד קצת עבודה, אמרתי "לא" לאימון בגיטרה. ולסיפור לילד. ולמעט סתלבט מתבקש. ואם אמרתי כן לסתלבט המתבקש, אמרתי "לא" לדד ליין בעבודה. או לשינה שלא תהיה. אז על מה אני אומרת כן, ועל מה לא? איך אני לומדת מחדש לומר לא – אבל לא שהוא כן?
זו נשמעת התפלספות ריקה, אני יודעת, אבל זה לא: אלה כללים מנחים לבחירה יומיומית. מה כן נכנס לי לחיים ומה לא. ויותר מזה: אלה כללים למצב הרוח שבו אקבל את ההחלטה. אז הנה, בינתיים זה הולך ככה:

•    לא למה שאני יודעת מראש שאתחרט עליו אחר כך. כן, יש החלטות כאלה. דברים שאת עושה וברגע העשייה יודעת שהם לא לעניין, אבל הם קלים ומפתים: לקחת את הסיגריה הראשונה אחרי כמה שנים של גמילה כי את יכולה לספר לעצמך שזו רק שאכטה אחת. לשתות חצי כוס יין – רק חצי! נו, באמת! לפני שאת נוהגת. לשבת לראות עוד שני פרקים בסדרה שלך למרות שהגוף שלך זועק לשינה. להגיד את המילים הרעות שמתחבאות לך על קצה הלשון כי נורא קשה להתאפק. אני חושבת שבתחום הזה נמצאות כל ההתמכרויות. וואי וואי, איך בא לי לגמור עם כל ההתמכרויות.
•    כן למה שעוד לא עשיתי רק כי חששתי שזה יהיה קשה לי מדי. טוב, זה בטח הסעיף כי מסובך. אבל זה בדיוק המקום שה"לא" מגביל אותי: הנטייה שלי לפחד מדברים חדשים. עקרונית לפחות אני מבינה שעדיף לומר כן. מכסימום לא יצליח לי. למרבה המזל, אני לא מנתחת מוח ולא מדענית טילים. אם לא יצליח לי, סביר להניח שהנפגע העיקרי יהיה האגו שלי.
•    לא למה שאני עושה רק למען האגו שלי. מצטערת להודות שהכלל הזה לא נובע ממניעים נאצלים. פשוט גיליתי מניסיון מר ואכזר שבכל פעם שאני עושה משהו רק כדי שהאגו שלי ירגיש טוב (לבקש מחמאה, למשל) זה מתהפך עלי בסוף, ואני מרגישה הרבה יותר רע מקודם.
•    לא למה שאני עושה כדי למצוא חן. אותו כנ"ל, כמו שהיו אומרים בצבא. איכשהו זה תמיד יוצא מעפן. או שלא מבחינים בזה, או שמבחינים בדברים הלא נכונים, או שבכלל זה לא מוצא חן.
•    וגם לא למה שאני עושה רק כדי לספק את הסחורה. לפעמים באמת אצליח, אבל כשאני רק מספקת את הסחורה, בתוכי אני בכל זאת מרגישה כישלון.
•    כן למה שאני עושה כדי להתחשב. ובעברית, קטגוריית "הדבר הנכון". בקטגוריה הזאת נמצאים כל הדברים שאין לי כוח לעשות, אבל אני יודעת שהם חשובים: לעזור לחברה שזקוקה לכך גם אם אין לי באמת זמן. להתפנות לספר סיפור לילד גם אם אני קרועה מעייפות. הקריטריון כאן הוא 'איזה אדם אני רוצה להיות'. בהגדרה, אני רוצה להיות אדם שאיכפת לו. אם אני יכולה להקל על מישהו במשהו, אני בעניין.
•    לא למה שמעבר ליכולתי. כלומר, עד גבול מסוים. כי אם אני מתחשבת בכל העולם אבל שוכחת להתחשב בעצמי, לא עשיתי כלום. רק פגעתי ביכולת שלי לטווח ארוך, והפכתי את עצמי לאדם מותש ומריר.
•    וגם לא למה שלא ענייני. לא תפקידי להציל את המצב. אם אף אחד לא ביקש ממני, מוטב שלא אתערב. גם אם אני יודעת בדיוק איך להציל אותו. קודם כל, כי לא בטוח שאני באמת יודעת איך, בהתחשב בכך שלא כל התמונה ברורה לי. שנית, מפני שמי שלא ביקש הרבה פחות פתוח לקבל.
•    כן למה שעושה לי טוב. גם אם אין לי זמן. גם אם אין לי כוח. כי זה מה שטוען אותי, נותן לי כוח. ולהיפך: זה מה שצריך לתפוס יותר ויותר חלק מהזמן שלי. ואם באמת אין לזה זמן ומקום בחיים שלי, ובכן, מוטב שאעשה חשיבה מחודשת על החיים שלי.

נ.ב. 1: ואם גם אתם מרגישים שאתם אומרים יותר מדי "לא" לעצמכם או לילדים, ושאף פעם אין מקום וזמן למה שאתם (אתם!) רוצים, מוזמנים לפגישת ייעוץ. כי אלה החיים שלכם, החד-פעמיים והעוברים מהר מדי. ואם בהם אין לכם זמן ומקום לעצמכם ולמה שעושה לכם טוב, מתי כן?

נ.ב. 2. משהו שעושה לי טוב

פורסם בקטגוריה הורות וילדים, התפתחות אישית, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות על תגידי כן או לא

  1. מאת איריס‏:

    מדהים. כרגיל. שמחה שאמרתי כן והשקעתי 5 דקות לקרוא….

  2. עוד פוסט מופתי נזל משרוולך!
    (וגם שוב כתבת את מה שאני חושבת).

סגור לתגובות.