תסמונת האקס השביר

פוסט ובו ידובר: על חידוש קשר עם אקס מיתולוגי, על ניסיונות תיקון ועל נומרולוגיה קבלית

היא ישבה מולי, יפהפיה ומבולבלת. אחת כזו שנדמה שגברים רצים בעקבותיה; שהיא רק צריכה לעפעף וכולם יפלו לרגליה. אבל על השולחן היה מונח רק תאריך לידה אחד, של האקס שלה. חמש שנים חלפו מאז שהיא עזבה אותו, "כי הוא לא ידע לתת לי את הביטחון שאני צריכה". מאז היא יצאה עם אחרים פה ושם, "אבל זה לא תפס". "ועכשיו נפגשנו במקרה", סיפרה, "והכל אצלי נדלק מחדש. אני חושבת שהוא השתנה. מה את אומרת, לנסות?"
תאריך הלידה אמר שכן: שיש פוטנציאל להתאמה טובה. שמבחינת התכונות, הוא עונה על הצרכים שלה והיא על שלו (כן, אני יודעת שזה נשמע משונה, אבל מספרים יכולים לדבר. לפעמים הם ממש צועקים).
אחרי חודש היא טלפנה. הם נפגשו שוב. ושוב. וזה נגמר כשהיא הבינה שלא, היא לא מסוגלת, כי הוא לא מסוגל. בדיוק כמו פעם. "חבל שאמרת לי שהוא מתאים", היא אמרה. "ככה שוב נשבר לי הלב". ואני שתקתי, כי מילים לא באמת מועילות כשהלב שבור, אבל חשבתי בלב שהנומרולוגיה – כמו הפסיכולוגיה, כמו אינספור שיטות נפלאות שאני מכירה – יכולה להראות איפה דרוש תיקון, אבל לא יכולה להכריח אף אחד לעשות אותו.

התיקונים

ברשותכם, עמעמתי את הפרטים: לא חלפו בדיוק חמש שנים, והסיפור ביניהם לא היה רק ביטחון. מה שיוצא בייעוץ נשאר בייעוץ. אבל היא כן הייתה יפה ומבולבלת, וכן נתנה צ'אנס מחודש לאקס שלה, וכן נשבר לה הלב. מכיוון שהיא לא הראשונה ולא האחרונה שמצאה את עצמה נותנת הזדמנות לאקס שפג תוקפו, נשאלת השאלה: מה גורם לבחורה נבונה, שפויה ומאוחת לב (לשעבר מעוכת לב) לחזור ולהפקיד את לבה בידי מי שניסיונה הראה בעליל שלא כדאי לתת לו ביד אפילו חתול?
התשובה היא ככל הנראה הצורך שלנו לעשות תיקון – צורך שמלווה אותנו כל ימי חיינו, למן הפעם הראשונה שקמנו על רגלינו, פעוטות מדדים, נפלנו וניסינו שוב.
נולדנו יצורים מתקנים. נכון שפה ושם תוקף אותנו הייאוש. יש מקומות בהם אנחנו מרימים ידיים, ומחליטים שזהו, את זה כבר לא נצליח. אבל כל עוד פועם בנו כוח חיים ממשי, אנחנו נוטים לנסות שוב ושוב לתקן את מה שלא הצליח קודם. "יגעת ומצאת תאמין", אמרו לנו חז"ל, ואם לא מצאת, סימן שלא מספיק יגעת. ואנחנו מנסים: תינוקות לא מתייאשים מלנסות לקום ולעמוד, פעוטות לא מפסיקים לנסות ללכת, ילדים ממשיכים לעלות על אופניים, גברים ונשים ממשיכים לנסות להבין זה את זה; ילדים שהתבגרו מנסים לתקן את הקשר עם הוריהם דרך הקשרים הרומנטיים שלהם ("אבא שלי היה גבר סגור ולא הראה לי אהבה, ולכן אמצא לי גבר סגור כמוהו ואלמד אותו לתת לי אהבה"). ככל שתחושת הכישלון מפריעה לנו, כך נידחף לנסות לתקן. כשאנחנו מצליחים, אנחנו בעצמנו באים על תיקוננו.

דרך אנשים אחרים

"אנשים מתקנים את עצמם דרך אנשים אחרים", כתבה מיכל סנונית באחד משיריה. ואכן, לתיקונים במערכות יחסים יש מקום של כבוד במסע התיקון העצמי שלנו. מכל מערכת יחסים שנכשלת אנחנו לומדים משהו – ומבקשים ליישם אותו בהמשך. במקרה הטוב אנחנו מסיקים ממנה מסקנות על עצמנו ("בעצם לא מתאימים לי גברים סגורים"). במקרה הרע אנחנו מסיקים ממנה מסקנות על העולם ("כל הגברים לא יודעים לתת אהבה").
בדרך כלל, אנחנו מנסים לתקן את לקחי מערכת היחסים הקודמת בזו שבאה אחריה (שזה הגיוני בערך כמו לשכוח לשים מלח בעוף, ולכן להוסיף אותו לעוגה). אם במערכת יחסים קודמת נתנו מעצמנו יותר מדי, במערכת הקיימת ננסה לצמצם, להתמסר לאט; אם במערכת הקודמת לא דיברנו מספיק, אולי בבאה נדבר על הכל.
בתוך הדפוס הזה, יש לחידוש הקשר עם האקס מקום ייחודי: כאן, תחושת התיקון האפשרי חזקה במיוחד. מנקודת המבט הזו, סוף טוב עם אקס הוא סוף טוב מושלם, סגירה של המעגל. אם קודם הוא לא נתן ביטחון ועכשיו הוא ייתן, הרי שאפשר לסגור את הפצע בפלסטר שהפעם יחזיק. מה גם שכל כך הרבה מחסומים שמונעים מאיתנו להתקרב לבן זוג חדש – מבוכה, חוסר היכרות, חשש מתגובות בלתי צפויות – לא נמצאים כאן. אצל האקס אנחנו זוכרים את המגע, את הריח, את השפה. משהו שם פשוט ומובן ומוכר, ולכן מעניק ביטחון – הביטחון שכל כך נחוץ כדי לנסות שוב לבצע תיקון היכן שנכשלנו בעבר. ולבסוף, הצלחה בקשר שנכשל בעבר עוזרת לנו לחוש שהצלחנו להתמודד עם מי שהיינו בעבר, לעשות איתו שלום.

בפנים, לא בחוץ

אבל האם בכלל מערכת יחסים מחודשת עם אקס יכולה להצליח? האם מה שנכשל בעבר לא ייכשל שוב?
"אני חושבת שהוא השתנה", אמרה זו שבאה לייעוץ, אבל היכולת להצליח עם האקס בסיבוב השני תלויה במשהו אחר לגמרי: בשאלה אם אנחנו השתנינו.
מערכות יחסים נכשלות בדרך כלל בגלל הפצעים שלנו. את הפצעים האלה – הבורות הריקים בנשמה שלנו – רובנו מנסים למלא מבחוץ. לכן, אפשר לגלות מה הפצע שלנו, לפי מה שחיפשנו ולא מצאנו בקשר הזוגי: אם בן הזוג לא יכול היה לתת לנו מספיק ביטחון, סימן שלנו היה חסר ביטחון. אם התלוננו שבן הזוג לא מבטא מספיק אהבה, סימן שמשהו באהבה העצמית שלנו לא באמת הספיק. אם בן הזוג נראה לנו לא מספיק ייצוגי, סימן שאנחנו אלה שצריכים קביים מפוארים בעמידתנו מול העולם. אדם ששלם עם עצמו לחלוטין (הלוואי שנזכה בגלגול הבא) לא צריך דבר מבן הזוג שלו: הוא יכול לקבל אותו כמו שהוא, בדיוק כפי שהוא מקבל את עצמו.
הפצעים שלנו מציקים לנו בסיטואציות שונות: חוסר אהבה עצמית או חוסר ביטחון יציקו לנו גם בעבודה או בהורות. אבל למערכות יחסים אינטימיות יש נטייה להקפיץ באופן מיידי את הקושי החוצה. לשרוף את הכווייה, לחטט בפצע שבקושי הגליד. אולי בגלל שמערכות יחסים אינטימיות מעירות דפוסי ינקות ישנים וטבועים עמוק. מפני שהפצעים האלה נוצרו בתקופה הטרום-מודעת, עוד לפני שגילינו את המילים ואת ההיגיון, קשה במיוחד להשתלט על הכאב שהם יוצרים באמצעות דיבור עצמי הגיוני ("הוא לא באמת לא אוהב אותך, הוא פשוט עסוק כרגע").
גם בדפוס הזה, יש למערכת יחסים מחודשת עם אקס מקום מיוחד: איתו, הפצעים מגורים ממילא. הרי רק לפני שנה או שנתיים או חמש הם נפתחו ודיממו בתגובה למגעו. הקשר המחודש לוחץ בדיוק במקומות הכואבים, בהתניות הישנות של מערכת היחסים, שכל כך קל להחליק אליהן בטבעיות.

השינוי מתחיל (ונגמר) בתוכי

ולכן, מערכת יחסים מחודשת עם אקס – לא משנה עד כמה באופן עקרוני הוא מתאים לנו – יכולה להצליח רק בתנאי אחד: שעשינו עבודה וריפאנו את הפצע שדחף אותנו הרחק מזרועותיו בפעם הקודמת. אם מה שהפריע לנו אז זו תחושת הביטחון החסרה, נוכל להצליח איתו רק אם בתקופה שחלפה פיתחנו תחושת ביטחון מוצקה וברורה. כך גם לגבי ייצוגיות, אהבה, פחד נטישה, תחושת ערך או כל אחד מהבורות האחרים שאנחנו כל כך בקלות נופלים לתוכם. אחרת, הציפייה להקלה תתחלף בכאב גדול פי כמה, והניסיון לתיקון ייגמר רק בתחושת כישלון גדולה פי כמה.
במילים אחרות: אם עשינו תיקון פנימי, ייתכן גם תיקון חיצוני. מצד שני, אם עשינו תיקון פנימי אמיתי, לא נצטרך עוד להתמודד עם העבר: לתקן, לשפץ ולשחזר אותו. במקום זה, ייפתח בפנינו העתיד.

ומשהו על נומרולוגיה קבלית:

איך בכלל יודעים אם בן זוג מתאים לנו או לא? לפי נומרולוגיה קבלית, ניתן להסתכל על כמה נתונים, שמעניקים יחד תמונה ברורה למדי.
הנתון הראשון הוא התכונות של כל אחד מבני הזוג: מפה נומרולוגית של כל אחד מהם יכולה לראות מי אגרסיבי ומי פאסיבי, מי שמח ומי דכאוני, מי חי את הרגש ומי מתעניין בהגשמת מטרות או במגע פיזי. אם מה שחשוב לנו מכל זה ביטחון, מוטב שלא נתחבר לטיפוס מהמר, או כזה שמתקשה להתחייב. אם הרמוניה חשובה לנו מכל, יקשה עלינו להסתדר עם אדם כוחני ושש להתעמת (וכן, רואים את כל זה במספרים).
הנתון השני הוא קיום חיבור בין הגבר לאשה: מספרים מסוימים במפת הפסגות והאתגרים יכולים להראות על חיבור נומרולוגי – כלומר, התאמה במספרים מסוימים שמצביעה על יכולת גבוהה של הגבר לממש את צרכי האשה (לא, זה לא עובד גם להיפך, ותסלח לי התנועה הפמיניסטית שאני גאה להימנות על שורותיה).
ולבסוף, צריך לשאול מה קורה בשטח: לכל אחד מאיתנו כתוב ב"תוכנה" שלנו מה אנחנו צריכים שיהיה בסביבתנו. אם אנחנו כתוב בתוכנה שלנו שצריכים להיות בסביבתנו טיפול והוראה, ואנחנו עצמנו עוסקים בניהול ועסקים, הרי שבת זוג שעוסקת בהוראה מתקנת עונה לנו על הצרכים, וגורמת לנשמה שלנו לחוש שהכל טוב.
ועדיין, גם אם כל הנתונים מראים על התאמה, מה שיקבע בסוף הן ההחלטות שלנו. ישנם זוגות שאין ביניהם התאמה נומרולוגית, והם מצליחים לחיות יחד בהנאה ובשלווה, כי שניהם קיבלו החלטה להיות מחויבים בגופם ובנשמתם לקשר. ואילו בקשרים אחרים, למרות ההתאמה, בני הזוג לא מצליחים לתקן, ולמצוא דרך להתמלא ללא תלות בבן הזוג.
והערה אחרונה: התאמה נומרולוגית מנבאת בדרך כלל חיי נישואים קלים יותר, מתגמלים יותר. אבל לעיתים, באנו לעולם דווקא כדי לעבוד קשה על שיעור מערכות היחסים. מבחינת הנשמה שלנו, בהחלט ייתכן ששיעור קשה הוא מה שדרוש לנו, ולא חיים קלים. עם האקס – או עם כל אדם אחר.

ולסיום: שיר שמבחינתי נכתב על אקסים מיתולוגיים:  "הכוכב הזה מת, אבל רואים אותו כאן. הוא כבר לא באמת, אבל האור שלו לא נעלם". דניאלה ספקטור המופלאה, תודה לך מקרב לב

פורסם בקטגוריה התפתחות אישית, זוגיות, נומרולוגיה קבלית, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.