אין לך מושג איך זה ייגמר

לעולם אין לי מושג מה יהיו התוצאות של המעשים שלי. אבל זה לא פוטר אותי מאחריות

אני יודעת שלמה שאני עומדת לעשות בכל רגע יהיו תוצאות.
רק אין לי מושג מה הן יהיו.
אני יכולה לשער, לחשוב, לתכנן. אבל בסוף האמת נשארת אחת: אין לי מושג לאיזה תוצאות המעשים שלי יובילו בעוד שנה, עשר, עשרים. אני לא יודעת אם אשמח בהן או אתבאס מהן. אני רק יודעת שהן יהיו.
***
מצחיק: אני מכירה אנשים שמתכננים כל דבר עשרה מהלכים קדימה. הראש שלהם בעתיד. הייתי כזו המון שנים. אני עדיין כזו מדי פעם, בעיקר כשמדובר בהחלטות שקשורות לילדים (בעיקר כאלה שלא אני אחליט בסוף). אם היא תלך לבית הספר הזה, מה זה יעשה לה? ולבית הספר השני – יועיל לה או לא? ומה בעניין הכדורגל: לעודד אותו לעבור למשהו פחות תובעני רגשית או להישאר ולחרוק שיניים? כי יש כל כך הרבה משתנים. כל כך הרבה דברים לקחת בחשבון, והראש שלי מסתבך והולך, והולך והולך ומסתבך.
עוד יותר מצחיק: יש אנשים שחיים רק בכאן ובעכשיו, ומתעלמים לחלוטין מהעתיד. הם אומרים דברים כמו "חיים רק פעם אחת", או "אני יכול למות מחר", ועושים דברים כאילו לעולם לא יהיו להם השלכות. היו ימים – אפילו שנים – שחלמתי להיות כזו בדיוק: הרפתקנית ונועזת, לא חושבת קדימה אפילו מטר, מסירה מעל עצמי את כל העול הזה של "אוי מה יהיה מה יהיה". פועלת כאילו אין מחר, כאילו אין אחרים בעולם, שעלולים להיפגע בעתיד ממה שאני עושה.
היום אני לא פה ולא שם.
ואולי מוטב לומר: היום אני גם פה וגם שם.

התפקיד: משיקת כנפי הפרפר

כי מה שאני מבינה היום, יותר ויותר, זה שאין דבר כזה "לחיות רק בכאן ובעכשיו", בלי לזכור שיש עתיד (באמת, לא המפלגה). בלי לזכור שלכל מה שאני עושה, אומרת, אפילו חושבת – יש השלכות לעתיד. כל צעד שלי, חיצוני או פנימי, מניע גלי אנרגיה לכאן או לכאן, משיק כנפי פרפר במצפה הילה ובסופו של דבר מזיז טורנדו איפשהו. וכך, כל אחד מאיתנו, כל הזמן, משיק את כנפי הפרפר האלו איפשהו, מתישהו.
(בדיוק בשיעור בודהיזם האחרון למדנו שזו משמעותה האמיתית של המילה קארמה: 'פעולה'. הקארמה שלנו אינה מקרית או נקבעת מלמעלה: היא פשוט ההתבטאות של פעולות, מילים או מחשבות שהיו לנו בעבר. ובמילים אחרות: אם צומח לנו בגינה עץ תפוח, כנראה שלא זרענו שם זית).

לכי תדעי

הבעיה היחידה היא שאין לי מושג איך בדיוק – שלא לדבר על מתי בדיוק – התוצאות האלו יגיעו. אני לא יודעת אם מה שעשיתי יביא לתוצאה שרציתי, או ממש לא.
אני לא יודעת אם הבחירות שלי יביאו לי ולמשפחה שלי אושר או כאב. אני לא יודעת אם ההחלטות שלי יגרמו לי להיות עשירה או ענייה (שנייה לפני המפולת הגדולה של 1994 הכנסתי לבורסה את כל חסכונותיי כעוזרת בית מצטיינת. למדתי קורס בכלכלה באוניברסיטה וזה היה נראה לי מגניב. זה הביא אותי לעוד שנתיים של ארבעה בתים בשבוע). אני לא יודעת אם ההחלטות שלקחתי יגרמו לי להיות מסופקת או מוטרדת, אם אשמח בהן שנים אחר כך או אצטער עליהן שנים.
אין לי שום דרך לנבא, מפני שאני לא לבד פה. אני מחוברת כל הזמן למיליארדי תודעות, שכל אחת מהן משיקה כנפי פרפר בדרכה (כולל הפרפרים בעצמם). דברים משתנים בשנייה, והופכים את הקערה על פיה. במילים אחרות: אנחנו תמיד צריכים לדעת שיש עתיד… ושאין לנו שליטה על מה שיקרה בו.

בחזרה לרגע הזה

מה שמחזיר אותנו לרגע הזה. שהוא באמת הרגע היחיד בו אנחנו יכולים לבדוק מה קורה. ורק על פיו אנחנו יכולים לקבל החלטות.
ומכיוון שאין לי מושג לאן יביאו אותי ההחלטות בעתיד, אבל אני יודעת שיהיו כאלה – הדרך היחידה שבה אני יכולה להחליט היא על פי מה נכון לי ביותר ברגע זה.
כי אין נכון או לא נכון אבסולוטי. יש רק מה נכון לי.
ויותר מזה: אין מה נכון לי באופן כללי: יש רק מה נראה לי נכון עכשיו.
ואפילו זה באופן יחסי: כי יש יותר מהחלטה אחת טובה כרגע. במקרה הטוב, יש אחת טובה יותר מאחרות.
ובמילים אחרות: מהי ההחלטה היותר טובה יחסית, שאני יכולה לקבל כרגע, בהתאם לנתונים הקיימים.

התנור והעוגה

כי זה כל מה שיש לי: הנתונים הקיימים… והאופן היחסי.
ובהתאם להם אני צריכה לבחור, מתוך הידיעה שלמה שאני בוחרת יהיו השלכות שאין לי מושג מה הן. ואם אין לי איך לדעת מה ייצא לי – אין לי ברירה אלא להסתכל על מה אני מכניסה.
ובמילים אחרות: אין לי שליטה על התנור, אבל יש לי שליטה על החומרים שאני שמה בעוגה.
אני יכולה להכניס שם את מיטב הכוונה: לעשות טוב, להתכוון לטוב, לרצות טוב.
לעשות כמיטב יכולתי – מתוך ידיעה שמיטב יכולתי לא תמיד במיטבה.
לקבל את ההחלטה הטובה יחסית, כמו שזה נראה כרגע – מתוך ידיעה שעשיתי כמיטב יכולתי.

נ.ב. 1: ואם יש לכם החלטה חשובה לקבל, ואין לכם מושג איך לבחור בין האופציות, מוזמנים לטיפול תטא הילינג. לעשות סדר וללמוד לשמוע מה הלב החכם שלכם אומר.

נ.ב. 2: שיר התלבטות. לד' שלמד לחיות איתי ככה