היום, הרגע, עכשיו

פוסט ובו ידובר על אלרגיות, על מלאכית שרת אירונית ועל נומרולוגיה קבלית

לפני חצי שנה התעוררתי באמצע הלילה כשהגב שלי בוער. אחרי שבעה ימים, שתי משחות  בלתי יעילות ושלושה רופאים, התבררה לי האמת הכואבת: חליתי באוריטקריה.
אורטיקריה ("חרלת" או "סרפדת" בעברית) היא מחלה אלרגית, שמתפרצת בדרך כלל עקב סטרס (מתח בעברית), ומתבטאת בהפרשה של היסטמין (טוב, תפסתם אותי על חם. אין לי מושג איך אומרים היסטמין בעברית). כן, בדיוק כמו שקורה בעקיצות או במגע עם סרפד, למשל. התוצאה היא פריחה שטסה לה ממקום למקום, מגרדת בטירוף ואז נעלמת – רק כדי לעשות "קוקו, הנה אני" במקום אחר בגוף.
הייתי מיואשת, שלא לומר מוטרפת. הרופאה אמרה לי שהדרך היחידה להשתלט על העניין היא לקחת כדור אנטי-היסטמין מדי יום. הרופא הסיני הנערץ עלי הפסיק לקחת ממני כסף אחרי הטיפול החמישי שלא הועיל.
החלטתי להפסיק לקחת כדורים ולהתמודד באומץ עם הגירוד כמו שהוא, בתקווה ללמוד ממנו משהו. האומץ עבר כשלא הצלחתי להירדם. כמה ימים אחרי כן, בבוקר לפני הרצאה על נומרולוגיה וזוגיות שהייתי צריכה להעביר, נכנסתי ללחץ שבאמצע ההרצאה אתחיל להתגרד מול כולם.
במדיטציית הבוקר, אחרי נשימות עמוקות, פניתי אל העצמי הפנימי (או האני העליון, או מלאכי השרת – מי שזה לא יהיה שמדבר איתי במדיטציות בתוך הראש שלי), ושאלתי: "תגידי, את יכולה לרפא אותי מהדבר הזה?"
"לא", ענתה לי עצמי באירוניה (עצמי אירונית מאד. יכולתי לשמוע אותה מגחכת בתוך הראש שלי, מה שכבר מבחינתי גבל בגסות רוח, שלא לומר בחוצפה).
נשמתי עמוק ושמרתי על נימוס. בכל זאת, מלאכית שרת. "אולי רק להיום?" ניסיתי לדבר על לבה. "את יכולה?"
"לא, אבל את יכולה", אמרה לי עצמי בהגיעי.
"איך?"
עצמי הרצינה. "על ידי כך שתפסיקי לרוץ במחשבות שלך לעבר ולעתיד. בכל פעם שאת עושה את זה – בורחת לדאגות עתידיות או למחשבות על מה שקרה פעם – הגוף שלך מזכיר לך לחזור לכאן ולעכשיו, באמצעות הגירוד. מכיוון שאת לא יכולה להתעלם, את חוזרת אל הגוף, והגוף תמיד נמצא בהווה".
באותו יום לא גירד לי. בכלל. ההרצאה הייתה נהדרת, תודה ששאלתם. מאז עברו כמה חודשים, והאורטיקריה לא נעלמה. אבל המצב השתפר מאד, וגם טיפולי הדיקור התחילו לעזור. ואני? אני מנסה לזכור להיות בהווה גם בלי שמגרד לי.

הכל דמיונות

עצמי הייתה אולי חכמה, אבל לגמרי לא מקורית. כל המורים הרוחניים מטיפים להיות "בכאן ובעכשיו". ובכל זאת, זה לא קל: אנחנו מותנים לעסוק ללא הרף במה שהיה ובמה שיהיה. התרבות המערבית ההישגית שלנו דוחקת בנו ללמוד לקח מהעבר, להתכונן לקראת העתיד. אנחנו נעים בין נוסטלגיה או חריקת שיניים על העבר לתקוות או חרדות עתידיות, בין ניתוח אירוע להכנת תכנית חומש. אפילו בעולמות הרגש – תשאלו כל בחורה מצויה, כולל אותי – אנחנו עסוקות בניתוחים של "מה הוא אמר ומה עניתי לו", ובמחשבה אובססיבית על "מה אענה לו בפעם הבאה שהוא יגיד לי". לפעמים, תוך כדי תכנון מה שאנחנו עומדים לעשות, אנחנו אפילו לא שמים לב למה שאנחנו עושים כרגע (תשאלו אותי כמה פעמים גיליתי בהפתעה שכבר הפעלתי את מכונת הכביסה ושטפתי כלים, ובכלל לא זכרתי. תגלו שאני לא עונה. זכותי, זה הבלוג שלי).
ובין כל המה שהיה ומה שיהיה, לא נותר לנו זמן לעסוק בזמן היחידי שיש לנו שליטה עליו: ההווה. כן, הרגע הזה ממש.
את העבר הרי אי אפשר לשנות. העתיד יעשה מה שבא לו, ובינינו לבין עצמנו כולנו, כולל חולי השליטה, יודעים את זה. ורק ההווה, הרגע הזה, נמצא בידיים שלנו, גמיש ורב אפשרויות כמו פלסטלינה. אנחנו יכולים לשמוח בו או להתעצב, לדבר או לשתוק, ללטף או להתגרד. הדבר היחיד שלא כדאי לנו לעשות הוא להשאיר בו את הגוף ריק כקליפה, בעוד המחשבה בורחת ממנו קדימה או אחורה.
כי העבר והעתיד הם דמיונות. רק דמיונות. אין להם קיום במציאות, אלא רק בראש שלנו. המציאות היא אך ורק הרגע הזה. יש מקום לחשוב קדימה, ואוי ואבוי אם לא נעשה זאת – כל עוד נזכור שהעבר והעתיד הם לא יותר משלטי דרכים שאומרים לנו מאין באנו ולאן פנינו. אבל אם אנחנו מסתכלים אך ורק עליהם, במקום להסתכל בתשומת לב על הדרך עצמה – שלא נתפלא אם ניתקל במכשול, וניפול על הפנים.

ומשהו על נומרולוגיה קבלית:

בדרך כלל, מי שבא לקבל ייעוץ נומרולוגי רוצה אמנם לדעת מה לעשות כרגע, אבל עוד יותר רוצה שאספר מה קרה לו בעבר, ואם אפשר, שאציע גם חיזוי עתיד. למשאלות הללו יש על מה להתבסס: נומרולוגיה קבלית יכולה להראות לנו אילו הזדמנויות יגיעו אלינו בחיינו, ולאיזה כיוונים נרצה לפנות. היא יכולה לומר לנו אילו שנים יהיו קלות וזורמות יותר ואילו מורכבות וקשות יותר; מתי נחוש אקטיביים ומתי נעדיף פאסיביות. אבל חיזוי עתיד חד-משמעי נומרולוגיה קבלית לא יכולה לתת – מפני ששום תורה מיסטית לא יכולה לעשות זאת: לא אסטרולוגיה, לא תקשור ולא קריאה בקלפים. למה? כי העתיד תלוי במי שיוצר אותו בכל רגע ורגע: האדם עצמו.
ייעוץ נומרולוגי יכול לומר אילו הזדמנויות יגיעו בתקופה מסוימת, אבל לא אם נבחר לממש אותן. ייעוץ נומרולוגי יכול לומר לנו מה מתאים לנו לעשות, אבל לא אם יהיה לנו אומץ לעשות את מה שמתאים לנו. אבחון זוגי נומרולוגי יכול לומר לנו מי מתאים לנו, אבל לא אם נפתח אליו את הלב.
נומרולוגיה קבלית יכולה לומר לנו מה נכון לנו – אבל הבחירה להתעלם מכל זה ולעשות סלט פירות מהחיים שלנו נשארת בידינו. וזה אולי מה שמופלא בכל העניין: נומרולוג  יכול לפרוש בפנינו את העבר והעתיד, אבל הכאן והעכשיו נשארים תמיד אך ורק בידינו.