מסיבת הפתעה

פוסט ובו ידובר: על פרצופים חמוצים, על פילוסופים יוונים ועל נומרולוגיה קבלית

"אני לא מאמינה עליך", יצא לי לומר לא-פעם לאחד מילדיי. "ממש לא מתאים לך להתנהג ככה". כמובן שלבשתי באותו רגע את פרצוף המחנכת הדגולה שלי, זה שיש בו 80% אכזבה ו-20% התנשאות (שלישי משמאל בארון הפרצופים שלי, מספר קטלוגי איכס-728).
למעשה, המשפט הזה לא שונה מהותית ממשפטים אחרים שאני נוהגת לומר לקרובים אלי: "מד-הים, איך הצלחת?!" (50% השתאות, 50% שמחה, מספר קטלוגי וואו-842) או אפילו "אני כזאת, תקבל אותי כמו שאני" (30% מרירות, 30% הצטדקות, 40% סרבנות, מספר קטלוגי קפוץ/לי-345).
כי בכל המשפטים הללו מקופלת אותה הנחת מוצא: אתה (או אני) אדם ידוע מראש, שמכיל תערובת קבועה של תכונות, שמכתיבה התנהגות מסוימת, ולא אחרת. כל חריגה מאותה התנהגות צפויה מראש היא סיבה להפתעה – חיובית או שלילית. הפתעה שאליה נגיב בשמחה מהולה באי-אמון ("מדהים, איך הצלחת?!") או בתסכול מלא באי-אמון ("עליו בחיים לא הייתי מאמינה").

החיים מלאי הפתעות

אבל לא רק לאנשים אנחנו רוצים להתייחס כאל מכונה שפעולתה ידועה מראש. גם העולם סופג יחס כזה בדיוק. כל חיינו אנחנו מנסים להבין איך העולם עובד, איך פועלים הכללים על פני האדמה. משפטים כמו: "תקרא – תצליח", "צדיק וטוב לו – רשע ורע לו", או "כסף נמשך לכסף", מבטאים בדיוק את הרעיון הזה. אנחנו מנסים לגלות את התבנית, כדי שנוכל לצפות מראש את ההתנהגות ואת האירועים הצפויים. מנסים לגלות את החוקים הסמויים של סיבה-תוצאה, במדע, בעבודה, בחיים הפרטיים.
למה בעצם אנחנו טורחים כל כך? כדי שלא נופתע. הפתעה, מלמד אותנו המוח העתיק שלנו, זה שעוצב בג'ונגלים ובסוואנות, היא סכנה. ככל שנדע יותר מראש – נהיה בטוחים יותר.

הכל מים

אבל כשאנחנו עושים את זה – מנסים לגלות את החוקים החברתיים, או הרוחניים, או המדעיים – אנחנו מפספסים את החוק היחיד שככל הנראה פועל באמת וכל הזמן: הכל זורם.
תאלס, הפילוסוף היווני הידוע (שנחשב לראשון מבין הפילוסופים המערביים), ניסח את זה בפשטות: "הכל מים". טוב, נו, הדעות חלוקות בשאלה למה הוא התכוון בדיוק – אבל ככל הנראה, הוא התכוון בין השאר לכך שהעובדה שהעולם מבוסס על מים, מסבירה את התנועה והשינוי הבלתי פוסקים בו. יש שטוענים אפילו שמטרתו הייתה להסביר איך זה שפה ושם מתגלה בכלל בעולם יציבות.
עוד ניסוח מקסים ומימי שייך לפילוסוף היווני הרקליטוס, שטען שאיננו יכולים להיכנס לאותו נהר פעמיים. למה? כי בין טבילה לטבילה, בזמן שאכלנו סנדוויץ' גבינה צהובה ופטפטנו על התייבשות הכינרת, הנהר כבר השתנה, וזורמים בו מים שונים.
כי העובדה היא שהכל משתנה, כל הזמן. תאי הגוף שלנו מתחלפים, ומרבית הגוף שיש לנו עכשיו הוא לא אותו הגוף שהיה לנו לפני שנה. ויותר מזה, גם הנפש שלנו משתנה. שלא כמו מנגנון מכני, כל דבר שהיא נתקלת בו נטמע, ומשנה את המבנה הפנימי שלה. אנחנו משתנים אחרי התאהבות, אחרי לידה, אפילו אחרי רעיון מעניין ששמענו, שיר מצוין או סרט מרגש.
ועכשיו, אם נחשוב על זה בגדול, כל העולם עובד ככה: כל מפגש מקרי בין שתי תופעות – רוח ואדמה, מים וציפור, אדם ואדם – משנה את שני הנפגשים לנצח. למפגש הבא שלהם הם כבר יבואו אחרים.

די לציפיות

ואם ככה, כל ניסיון לצפות את העולם, את האנשים מסביבנו, אפילו את עצמנו – יש בו מן המגוחך. כל ניסיון לומר לאדם אחר: "אתה אמור להיות ככה", או "אני מצפה ממך ש…" רק מגביל, מפריע לו להיות כל מי שהוא יכול להיות. בו-זמנית, הוא מגביל אותנו, הצופים והמצפים, וכובל אותנו לתחזיות חסרות שחר, ולאכזבות מרות. (על אחת כמה וכמה כשאנחנו אומרים לעצמנו משפטים כמו "ציפיתי מעצמי ל…" או "אני לא מאמינה שעשיתי את זה".)
יתר על כן: הניסיון להיצמד לחוקים הוא זה שגורם לנו להתווכח עם הפתעות שקרו, ולומר: "זה לא היה אמור לקרות ככה", או "לא זה מה שציפיתי מהחיים / מהנישואים / מהעולם". הניסיון להיצמד לחוקים ולתחזיות הוא זה שגורם לנו להיות מרירים, מאוכזבים, מתוסכלים.
מה נותר, אם כן, לעשות? רק להרגיע את המוח הישן, המפוחד שירשנו מהאדם הקדמון, ולתת למוח החדש שלנו להשתלט. המוח המודרני, שאינו מפחד מהמפתיע והשונה אלא נהנה ממנו. המוח שמחפש את החידוש, את ההתקדמות.
ועם המוח הזה, החכם והאמיץ, אפשר להתבונן בסבלנות ובשקידה. להפסיק לחפש חוקים, ולראות מה קורה בשטח. או אז, החיים לא יהיו הפתעה (כלומר, סטייה מהתחזית). הם יהיו מה שהם, פשוטים וקורים.

ומשהו על נומרולוגיה קבלית:

לא פעם שואלים אותי אם אני יכולה בעזרת נומרולוגיה קבלית לדעת את עתידו של אדם. לא פעם שואלים אותי איך זה ששני אנשים שנולדו באותו תאריך, ואולי אפילו יש להם אותו שם, בוחרים בדרכים שונות. מבחינתי, זו אותה שאלה, והיא קשורה לעניין התחזיות, הציפיות וההפתעות.
גם כשאנחנו נולדים עם נתונים זהים, אנחנו נפגשים עם סביבות שונות. מחקרים על תאומים זהים שהופרדו בילדותם מלמדים הרבה מאד דמיון – אבל גם הרבה שוני. המפגש שלנו עם הסביבה משנה אותנו, כי אנחנו יצורים שכאלה: מגיבים, מתפתחים, לומדים. לכן, שני אנשים שגדלו בסביבות שונות יהיו שונים: איש ה-8 שגדל בבית אקדמי אולי יילך ללמוד משפטים, בעוד איש 8 שגדל בבית שבו העריכו כסף יילך לעסקים, ואיש 8 שלישי, שאבא שלו היה בסיירת מובחרת, יילך לצבא קבע (וכולם יילכו בעקבות המספרים שלהם).
מעבר לכך: לפי נתוני היסוד אני יכולה לצפות לאיזה כיוונים ינשבו הרוחות הגביות בחייו של אדם (פסגות ואתגרים) ולאיזו תחומים ימשוך אותו לבו (תכונות תאריך הלידה שלו). אבל אני לא יכולה לדעת אם האדם יבחר או לא ללכת אחר ליבו, ואם הוא יחליט ללכת עם הרוח – או נגדה. הבחירה הזאת היא האלמנט הפתוח, המשתנה, הזורם – ואם תשאלו אותי, הוא זה שהופך את החיים למעניינים, ואת הבחירה – למשמעותית.

ולסיום: שיר שאומר את כל זה הכי יפה בעולם. לא חוכמה, זו לאה גולדברג

את תלכי בשדה