ספטמבר 2011

כשפיטרו אותנו מעבודה מסוימת כי לא מספיק הגדלנו ראש, הגענו לעבודה הבאה וניסינו לנהל את העולם (אויש, למה גם את זה אנשים לא אוהבים? אכן, רע ומר גורלנו). אחרי שרצנו אחרי בן זוג אחד שנרתע והקפיד להתחמק מהמאמצים שלנו להתקרב, שיחקנו אותה קשים להשגה עם הבא בתור (אוף, כנראה שגם זו לא הדרך להשיג קרבה). כשגילינו שקיצצנו את כנפי הילד הראשון מרוב גבולות, שחררנו לחלוטין בילד השני, ולא הבנו למה גם פה לא גדל לנו "מר ביטחון", אלא ילד חרד וקוצני.
בקיצור, הקפדנו, כמו שאמר פעם דורון רוזנבלום (ותודה לחברתי מיכל על הציטוט) – "לנצח במלחמה הקודמת". שוב ושוב לא הבנו איך למרות השינוי הגדול, אנחנו מפסידים במלחמה הנוכחית.

עקרון החתול הבלתי נראה מנוגד לכל מה שלמדנו בילדותנו. הוא הפוך מכל ה"תתאמץ – תשיג" "תלמדי – תצליחי", או "יגעת ומצאת תאמין". הוא מדבר על חיים בלי להידחף ובלי לדחוף. הוא מדבר על לחכות במקום לפעול. על פאסיביות במקום אקטיביות. בקיצור, הוא נשמע עיקרון לסתלבטנים ולוזרים. ולא היא.
כי העיקרון הזה אומר משהו הרבה יותר עמוק: הוא אומר שכשמשהו עוצר אותנו, לא מסתדר לנו, לא הולך לנו – יש תמיד איזה חתול שאנחנו לא רואים. ועד שלא נראה אותו, אין מה לזוז הלאה.

לפעמים, ללכת היא התשובה הנכונה: ללכת ולחפש לנו באר אחרת לשתות ממנה. כי הבאר הזו נסתתמה עבורנו, ועוד לא למדנו להפיק לנו מים (או קולה) לבד. ואז – כל רגע מיותר. כל רגע של טענות וכאב לב, כל רגע של התכופפות פנימית וריצוי ורציה.
אבל לפעמים הדלת אומרת לנו משהו אחר: "תישארו", היא אומרת, "ותנסו משהו אחר. כוס מים במקום קולה, חברות במקום תשוקה, ביטחון במקום התרגשות, מרחב במקום סימביוזה".

פוסט ובו ידובר: על חידוש קשר עם אקס מיתולוגי, על ניסיונות תיקון ועל נומרולוגיה קבלית היא ישבה מולי, יפהפיה ומבולבלת. אחת כזו שנדמה שגברים רצים בעקבותיה; שהיא רק צריכה לעפעף וכולם יפלו לרגליה. אבל על השולחן היה מונח רק תאריך לידה אחד, של האקס שלה. חמש שנים חלפו מאז שהיא עזבה אותו, "כי הוא לא …

תסמונת האקס השביר לקריאה »