כותבת, מרצה, מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. מכורה למילים ולתובנות. חובבת מסעות פנימיים. לא מוותרת על שנ"צ.
הפוסט הזה הולך להיות קצת יותר קצר מכרגיל. ככל שעוברים הימים כמות המילים שלי הולכת ומצטמצמת. רעיונות מורכבים הולכים ונעלמים, מתפוגגים להם באוויר השחור של ימי בין המצרים האלה, שהשנה, כך אני מרגישה, דוחקים אותנו כמו מלחצי ענק, עד שתיכף האוויר נגמר. אתמול בבוקר הייתי בכפר ורדים, במפגש נשים יהודיות וערביות למען השלום. אחר הצהריים …
למה בכל זאת החלטתי להיות שמחה בימים האחרונים הסתובבתי, כמו כולם, אני מניחה, עם גוש בבטן. מושך למטה, למטה. חלק ניכר מהזמן חשבתי על החברים שלי שהילדים שלהם בעזה. חלק ניכר אחר חשבתי על איך בדיוק אני הולכת לחיות החל מעוד שנתיים, כשהבן שלי יתגייס (ברור שהוא רוצה קרבי. הבטן שלי מתהפכת). לא ראיתי חדשות, …
לא מתווכחת עם המציאות. אבל זה לא אומר שאני לא יכולה ליצור מציאות אחרת "עזבי", הוא אמר לי. "זה לא יילך בינינו." "למה"? שאלתי, מחניקה בתוכי את דמעות הדחייה של מישהי מאוהבת שמקבלת מילים כאלה לפרצוף. "כי אם עד עכשיו זה לא פרץ בינינו באמת, זה כבר לא יפרוץ", הוא ענה. "תהיי ריאלית. אל תתווכחי …
מה שלמדתי בטיפול על כעס ועל איך יוצאים ממנו השבוע היה סביבי כעס. סביבי ובתוכי. ובחדשות. ובפיד בפייסבוק. ובכל מקום. והרגשתי את עצמי עצובה וכועסת לסירוגין. ופה ושם כועסת על העצב, עצובה בגלל הכעס. אני לא אוהבת את עצמי כועסת. לא אוהבת את החום הלוהט שמתפרץ בין חללי הראש, את הפנים שמאדימות, את הצלצול שבאוזניים. …