כותבת, מרצה, מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. מכורה למילים ולתובנות. חובבת מסעות פנימיים. לא מוותרת על שנ"צ.
ובמילים אחרות: ללמוד להקשיב למה בא לי ומה לא אף פעם לא גלשתי בים (את האמת? אפילו סאפ לא עשיתי). אבל ככה אני מדמיינת את התחושה: לאתר גל, לרכוב עליו, למעלה למעלה, בקצף וברסס, עד שהוא מסתיים, ליפול איתו בחזרה, ואז לחפש אחד חדש, ושוב הכל מהתחלה, צוהל ופראי ומלוח. אף פעם לא הייתי ציפור, …
או: הקשר הכואב בין הצקה להשתקה לפני 200 שנות אור (או 37 שנים, בספירה אנושית) הייתי בת 12. בת קיבוץ, שגדלה בכפר הקטן שלה בצפון. היינו 11 ילדים בכיתה. בכיתה מעלינו היו רק שמונה. בקיבוץ שלי דגלו במשנה חינוכית שדגלה: "בית ספר בבית". המשמעות – גרנו בצפון, אבל לא נחשפנו אפילו לצפון. שאר המדינה הייתה …
זה קורה לי לא פעם בטיפול או בהדרכה: לפעמים החדר נעלם. האישה שמולי שבכורסה הכתומה השנייה נעלמת. ובמקומה יושבת ברגליים מתנדנדות הילדה שהיא הייתה פעם. צלולת מבט, עגולת לחיים, כואבת כמו שרק ילדים יכולים לכאוב: בטוהר. בלהט. בהתמסרות. המבוגר שמסביב לילד אני מאמינה שהמבוגר שהפכנו להיות הוא ההילה שנוצרה סביב הילד שהיינו פעם. כמו עץ …
איכשהו הגיעו לידיי ארבע שאלות חשובות. לשימוש יומיומי, אחרי הארוחה, עם הרבה מים תקופת השבלול שלי בשיאה. זה טוב, תקופת שבלול מפעם לפעם. לא כייף כל כך, אבל טוב: כי בתקופת שבלול הקולות הפנימיים נשמעים ברור יותר. יש פחות רעשים שיפריעו להם להישמע. והקולות שלי תמיד שואלים. וכששואלים, כך מסתבר לי פעם אחר פעם, מקבלים …
(או: ארבע שאלות שמפרקות כל דרמה, מוצלחת ככל שתהיה) בצעירותי (שלא להזכיר את ילדותי), הייתי דרמה קווין רצינית. אחת הטובות, אם יורשה לנחתומית להעיד על עיסתה. כל אירוע העיר בי עלבונות, סערות רגש, כאבים רדומים. הייתי מגיבה לחילופין בהתפרצויות כעס, בנתק או בפסאדה המדויקת (שבה עשיתי התמחות מיוחדת) של קדושה מעונה. עם השנים למדתי לעבוד …
תרגיל בחשיבה – או: פוסט חינוכי בתכלית בואו נעשה תרגיל מחשבתי. נגיד שנסעתם בדרך לעבודה, ובהיסח הדעת מצאתם את עצמכם מסמסים תוך כדי נהיגה. פתאום, משומקום, צץ שוטר ומסמן לכם לעצור בצד. טראח! קנס של כמה אלפי שקלים להתחלת היום. ועכשיו לחלק המעניין: התבוננו רגע בתגובה הרגשית שלכם לאירוע. האם הרגשתם אסירי תודה לשוטר, שלימד …