ארכיון הקטגוריה: התפתחות אישית

ובמילים אחרות: ללמוד להקשיב למה בא לי ומה לא אף פעם לא גלשתי בים (את האמת? אפילו סאפ לא עשיתי). אבל ככה אני מדמיינת את התחושה: לאתר גל, לרכוב עליו, למעלה למעלה, בקצף וברסס, עד שהוא מסתיים, ליפול איתו בחזרה, … להמשיך לקרוא ←

פוסט יום הולדת, אלא מה זו הייתה אחת השנים העצובות ביותר בחיים שלי. ואחת הטובות ביותר. זו הייתה שנה של סערה אחת נמשכת. שנה שבה הייתי חשופה לצער גדול. אנשים סביבי חלו. חלקם החלימו. חלקם לא. שנה שבה ראיתי אנשים … להמשיך לקרוא ←

סיפורים מהכורסה: פוסט חדש היא באה אלי, לפני כמה שנים, עם תלונה משונה: "יש לי יותר מדי כישרונות". "יותר מדי כישרונות? יש דבר כזה?" "כן", היא ענתה. "יותר מדי כישרונות קטנים, אבל אף אחד גדול". היא באמת הייתה אדם מוכשר: … להמשיך לקרוא ←

או: הקשר הכואב בין הצקה להשתקה לפני 200 שנות אור (או 37 שנים, בספירה אנושית) הייתי בת 12. בת קיבוץ, שגדלה בכפר הקטן שלה בצפון. היינו 11 ילדים בכיתה. בכיתה מעלינו היו רק שמונה. בקיבוץ שלי דגלו במשנה חינוכית שדגלה: … להמשיך לקרוא ←

זה קורה לי לא פעם בטיפול או בהדרכה: לפעמים החדר נעלם. האישה שמולי שבכורסה הכתומה השנייה נעלמת. ובמקומה יושבת ברגליים מתנדנדות הילדה שהיא הייתה פעם. צלולת מבט, עגולת לחיים, כואבת כמו שרק ילדים יכולים לכאוב: בטוהר. בלהט. בהתמסרות. המבוגר שמסביב … להמשיך לקרוא ←

ולבסוף, אני מוכנה להיות עדינה "את כזאת עדינה", אמרה לי חברתי ע', ברגע של שיחה מלב אל לב. ואני התכווצתי קצת בתוכי. היה לי ברור שהיא אומרת את זה באהבה. אבל עדינה? אני? אמא'לה, איזה פחד. עדינות לא הייתה אחת … להמשיך לקרוא ←

(אה, סרטן. זהו, ככה קוראים לו) לפני שנתיים בזמן הזה באוקטובר הייתי כמה ימים אחרי הניתוח השני. רגע לפני ההקרנות. התלוצצתי עם רופאיי, כמו שאומרים. עברו קצת פחות משנתיים מאז שנכנסתי לסאגת הסרטן. אני מקווה שהיא מאחורי לתמיד. והעובדה שאני … להמשיך לקרוא ←

איכשהו הגיעו לידיי ארבע שאלות חשובות. לשימוש יומיומי, אחרי הארוחה, עם הרבה מים תקופת השבלול שלי בשיאה. זה טוב, תקופת שבלול מפעם לפעם. לא כייף כל כך, אבל טוב: כי בתקופת שבלול הקולות הפנימיים נשמעים ברור יותר. יש פחות רעשים … להמשיך לקרוא ←

או: איך לעדכן את תודעת השפע פתאום, לאחרונה, אני רוצה פחות. אולי בגלל שבתחום העבודה הבנתי פתאום שאם אני נענית לכל מה שהעולם מניח לפתחי, אני נכנסת שוב לטרפת עבודה לא מאוזנת, והחלטתי לעצור, לתחם, להגביל. להרצות פחות, לטפל פחות, … להמשיך לקרוא ←

(או: ארבע שאלות שמפרקות כל דרמה, מוצלחת ככל שתהיה) בצעירותי (שלא להזכיר את ילדותי), הייתי דרמה קווין רצינית. אחת הטובות, אם יורשה לנחתומית להעיד על עיסתה. כל אירוע העיר בי עלבונות, סערות רגש, כאבים רדומים. הייתי מגיבה לחילופין בהתפרצויות כעס, … להמשיך לקרוא ←