כותבת, מרצה, מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. מכורה למילים ולתובנות. חובבת מסעות פנימיים. לא מוותרת על שנ"צ.
סיפורים מהכורסה: פוסט חדש היא באה אלי, לפני כמה שנים, עם תלונה משונה: "יש לי יותר מדי כישרונות". "יותר מדי כישרונות? יש דבר כזה?" "כן", היא ענתה. "יותר מדי כישרונות קטנים, אבל אף אחד גדול". היא באמת הייתה אדם מוכשר: היא ידעה לכתוב וידעה לנגן ולשיר, היא לא הייתה ממש טובה בציור אבל הייתה לה …
או: כלל הזהב שמסדר לנו את ההבדל בין התחשבות והקרבה (סוג של פוסט המשך) פעם פעם, הייתי ילדה טובה. או לפחות ניסיתי להיות כזו. חונכתי לקחת את כולם בחשבון. לימדו אותי לתת חשיבות לצרכי הקבוצה, לשים את הצרכים שלי בצד. ככה חונכתי, וזה היה לא קל: מטבעי הייתי ילדה מלאה רצונות וצרכים, ילדה שחייבת להיות …
או: מתי התחשבות הופכת להקרבה, ואיך הקרבה מחרבת מערכות יחסים גדלתי להקריב. לא, אני לא צוחקת. ברצינות. גדלתי לשני הורים שחשבו שהם אמורים להקריב למען הזוגיות ולמען הקיבוץ. גדלתי במקום שחינך להקרבה, למען הקיבוץ, העם והמולדת, ובעיקר כלפי החברים לקבוצה. גדלתי עם אמונה עיקשת שאם אני לא מקריבה, אני חתיכת אגוצנטרית. ושנאתי להקריב, ובכל זאת …
איך נפטרים מהאשמה, ומחליפים אותה באחריות? זה התחיל במפגש בנות על חוף הים. באוקטובר הים הכי יפה, והכי ריק. ואנחנו ישבנו שם, לחגוג יום הולדת של אחת ולקבל את פניה של שנה חדשה לכולנו. ואחת מאיתנו הביאה דפים ועיפרון כדי שנכתוב את מה היינו רוצות לשחרר בשנה הזו, על מה היינו רוצות לעשות "תשליך", ועוד אחת …
נמאס לי להיות פרח קיר. החלטתי להשתתף במסיבה של החיים אני זוכרת את עצמי ככה, בדיוק ככה, במסיבות של הנוער בקיבוץ, באחד המקלטים הישנים. כולם רוקדים. כולם שמחים. כולם נהנים. ואני? רוב הזמן עומדת ליד אחד הקירות. קצת מתביישת לרקוד. קצת מפחדת שלא יזמינו אותי כשיגיע הסלואו. עומדת מהצד. משקיפה. *** השנים עברו, תודה לאל. …
השנה הקרובה – הצעת הגשה 1. תהיי טובה אלייך. ככה תתני לאחרים דוגמה. 2. תהיי טובה לאחרים. את יודעת שזה יעשה לך רק טוב. 3. תרשי לעצמך גם להיות לא טובה. זה די משחרר, מדי פעם. 4. אם את מתלבטת אם להתעקש או לא, עזבי. התעקשות עושה לך קמטים. 5. כן, הצבע הזה של השיער …