נומרולוגיה קבלית

לא לשם כך התכנסנו

אנחנו דומים לאנשים שנכנסו להתאמן בחדר כושר משוכלל, ושכחו שיש בחוץ עולם. נדמה לנו שהשעה הזו בחדר הכושר היא כל מה שיש לנו, ולכן אנחנו רבים על הזכות לגשת לאליפטיקל הכי משוכלל, למסלול הריצה המודרני יותר, לאפשרות לגשת לבאר המשקאות ולשתות כאוות נפשנו. ומכיוון שנדמה לנו שזה כל מה שיש, ואין שום דבר מחוץ לקירות חדר הכושר, אנחנו נלחמים על הגישה למכשירים, כובשים אותם ולא מוכנים לרדת גם כשהרגליים שלנו כואבות, שומרים מקום לילדינו על המסלול (אפרופו לקנות להם דירות, כמשאלתו של השר לפיד).
ומרוב מאבקים על המכשירים, שכחנו שבכלל באנו לכאן לעשות כושר.

מי שאת רוצה

אם הצורך הוא מה שאנחנו חייבים, כי אחרת לא נוכל לחיות, הרי שהרצון הוא מה שאנחנו בפירוש יכולים לחיות בלעדיו, אולי אפילו יכולים לחיות טוב יותר, בטוח יותר – אבל בכל זאת מושך אותנו לכיוונו, מתעתע ומושך, כמו אור של מגדלור.
וכאן, בסקציה הזאת, נמצאים האנשים שאנחנו רוצים. אלה שעושים לנו את זה למרות שאין לכך סיבה מספיק טובה. אלה שהלב שלנו דופק לקראתם. אלה שדעתם עלינו חשובה לנו מכל. אלה שלמרות שאנחנו יודעים שזה לא מתאים ולא לעניין ולא יגשים לנו שום מטרה – בכל זאת כובשים אותנו. אלה שאנחנו אוהבים למרות ולא בגלל, כי ככה הלב אוהב: בלי שום סיבה. רק מפני שהם שם.

מה בדיוק את מנקה?

ובין שפריץ לניגוב, עולה בי הקול הפנימי, ושואל: "מה באמת את מנקה פה, גברת? כי ברור לך שאם לא ברור לך, סתם את עובדת, וממצריים לא תצאי השנה. בשביל לצאת ממצריים צריך לא רק סיבה: צריך מטרה. אחרת תישארי כבר עם סיר הבשר הזה, תשפשפי אותו ותמרקי את הכתמים, ובכל זאת שום ג'יני לא ייצא".

אם תרפי זה לא יכאב

רפיה מההתנגדות היא ההבנה שאין לנו באמת מושג מה המשמעות של כל התנסות שעוברת עלינו בחיים. ההבנה שייתכן שכוח גדול מאיתנו משרטט במיוחד עבורנו תכנית לימודים, שמטרתה להכשיר אותנו לייעוד שלנו, לבנות את כוחותינו ויכולותינו לקראת העבודה הייחודית שנועדה לנו בעולם

תן לי את זה, מותק

אם יש שאלה שאני שומעת שוב שבוב בקליניקה, היא זו: "איך יכול להיות שהאדם שאמור לאהוב אותי, לנצור אותי, לגלות כלפיי את האיכפתיות הגדולה ביותר – מחזיק בידיו משהו שחשוב לי כל כך, ומסרב לתת לי אותו?"
המשהו הזה יכול להיות כל דבר: מ'תגיד לי שאתה אוהב אותי', דרך 'תבואי איתי פעם אחת לאמא שלי בחג' וכלה ב'תעשי איתי אהבה ביוזמתך' – אבל התחושה היא תמיד אחת: תחושה של נגזלות. של רמייה. של בגידה. הרי יש לך. הרי זה לא כל כך מסובך. הרי אתה רואה איך אני נמקה פה בחוסר, ברעב, בכאב. ובידך המפתח – אתה שאמור לראות אותי. אז למה אתה קופץ את ידך ולבך?

תסמונת האקס השביר

פוסט ובו ידובר: על חידוש קשר עם אקס מיתולוגי, על ניסיונות תיקון ועל נומרולוגיה קבלית היא ישבה מולי, יפהפיה ומבולבלת. אחת כזו שנדמה שגברים רצים בעקבותיה; שהיא רק צריכה לעפעף וכולם יפלו לרגליה. אבל על השולחן היה מונח רק תאריך לידה אחד, של האקס שלה. חמש שנים חלפו מאז שהיא עזבה אותו, "כי הוא לא …

תסמונת האקס השביר לקריאה »

התשובה היא "לא"

יותר מכל, ה"לא" מלמד אותנו גמישות. הוא כלי לגדילה לא פחות מה"כן" (רק קצת יותר כואב). וכשהמציאות אומרת לנו שוב ושוב ש"התשובה היא לא", מוטב שנקשיב, נפתח את העיניים, האוזניים והלב, ונחפש איפה מסתתר הכן (רמז: לא איפה שחשבנו).

יש לכם תכניות?

בתכניות שלי, למשל, כתוב שאני אמורה להיות מלאת חמלה, חביבה ומבינה 24/7. לפי התכניות שלי כל האנשים בעולם (כן, כולל אתם) אמורים להסכים איתי כל הזמן. לפי התכניות שלי בעלי אמור לספר לי לפחות פעמיים בשבוע שהוא אוהב אותי עד אין קץ; חשבון הבנק אמור להיות מלא וגדוש, והילדים שלי אמורים להצליח להפליא בבית הספר, בכל המקצועות ובמיוחד בתחום החברתי. מעבר לזה, התכניות שלי כוללות לוח זמנים מפורט, תפור ברמת רבעי השעה, ומתוכנן פשוט למופת; מובן מאליו שלפי התכניות שלי, העולם כולו אמור להתאים את עצמו ללוח הזמנים הזה.

המדריך לננטשת

כשאדם אהוב מפסיק לאהוב אותך, לרצות בך, לבקש להישאר איתך, זו אחת החוויות הקשות ביותר שאפשר לחוות. לא במקרה מצבים כאלה מדרדרים אותנו לתהומות של ייאוש, צער, אפילו חוסר רצון לחיות: קשר אוהב הוא אחת הסיבות לחיים – ויותר מזה, אחד הכלים לחיים.

איך נפלתי בסם

אני מכורה כבר שנים. לא יכולה בלי הסם. מה אני לא עושה כדי להשיג אותו: מסתובבת בבקרים, לפני שהעולם מתעורר, בכבישים חשוכים (תראו, לא פשוט להשיג את הסם שלי איפה שאני גרה). נוסעת לצד השני של הארץ. עושה דברים שאני מתביישת לספר לעצמי שעשיתי. אבל ככה זה מכורים. מה הם לא יעשו בשביל עוד מנה מהסם. אז עכשיו, רגע לפני שאני מתחילה תכנית גמילה, קבלו וידוי בנוסח איי.איי: שלום, קוראים לי מור, ואני מכורה לאדרנלין.