ארכיון הקטגוריה: בחירת מקצוע

היזהרי במשאלותייך

כי משהו קורה בזמן האחרון. לא ברור מה, אבל שוב אותה תחושת זמזום מתחת לרגליים. לוחות טקטוניים מתכוננים לזוז ולהתחבר. זרם עז של משאלות מתגשמות מזיז אותי, סוחף אותי כמו נהר שוצף. אחרי שנים של לאט, הדברים פתאום קורים מהר. ממש מהר. מהר מדי.
וכן, אני יודעת, הם רק דברים טובים. אז איך זה שאני מרגישה כל כך מכווצת פתאום, כל כך מתגוננת? איך זה שבמקום ליהנות מכך שכל מה שרציתי מתחיל להתגשם, אני כל כך מפוחדת? ואני מפוחדת. לא רגילה לשפע הזה. יודעת להסתדר עם מחסור וצמצום מצוין (שפת אמי ואבי, שפת סבתא מברלין וסבא מבית הערבה). אבל שפע? ככה בקלות? איך מסתדרים עם זה? להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בחירת מקצוע, התפתחות אישית | עם התגים , , | סגור לתגובות על היזהרי במשאלותייך

לא לשם כך התכנסנו

אנחנו דומים לאנשים שנכנסו להתאמן בחדר כושר משוכלל, ושכחו שיש בחוץ עולם. נדמה לנו שהשעה הזו בחדר הכושר היא כל מה שיש לנו, ולכן אנחנו רבים על הזכות לגשת לאליפטיקל הכי משוכלל, למסלול הריצה המודרני יותר, לאפשרות לגשת לבאר המשקאות ולשתות כאוות נפשנו. ומכיוון שנדמה לנו שזה כל מה שיש, ואין שום דבר מחוץ לקירות חדר הכושר, אנחנו נלחמים על הגישה למכשירים, כובשים אותם ולא מוכנים לרדת גם כשהרגליים שלנו כואבות, שומרים מקום לילדינו על המסלול (אפרופו לקנות להם דירות, כמשאלתו של השר לפיד).
ומרוב מאבקים על המכשירים, שכחנו שבכלל באנו לכאן לעשות כושר.
להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בחירת מקצוע, התפתחות אישית, נומרולוגיה קבלית | עם התגים , , | סגור לתגובות על לא לשם כך התכנסנו

יש לך זמן

אני לא רוצה יותר לנצל את הזמן, כמו שאני לא רוצה לנצל אף אחד ושום דבר אחר. די לי בניצול. לא רוצה יותר להסתכל על הזמן שלי – המתנה המוזרה הזאת, שקיבלתי בהשאלה ואין לי מושג מתי תילקח ממני – כעל משאב שצריך לחטוף ממנו בטרם ייגמר. לא רוצה לכבוש בו שטחים ולהכריז עליהם "פנאי, שטח סגור" לפני שאחרים יכבשו. להגן עליו כדי שלא ייקחו ממני, להשתמש בו כדי שלא יחלוף לו סתם כך. לחסוך אותו שלא יחסר. לא רוצה עוד לראות את עצמי קופצת באוויר לחטוף בשיניים עוד רסיס זמן, כמו כלב אחרי עצם.
אני לא רוצה להשתמש בזמן. לא רוצה לעשות בו מניפולציות. לא רוצה לחלק אותו למקטעי דקות מתוכננים היטב, שבהם אפשר להספיק גם וגם וגם. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בחירת מקצוע, הורות וילדים, התפתחות אישית | עם התגים , | סגור לתגובות על יש לך זמן

והרי אני כן

שום דבר לא מובן מאליו, וזה הקושי, וזה המזל. קושי, בגלל הפחד לאבד את מה שכל-כך ברור לי מאליו שישנו. הזכירה המתמדת שהכל מוטל בספק, הכל יכול להשתנות מחר, הידיעה שכל מה שנדמה לי שהוא שלי בזכות – הוא שלי רק בחסד, ויכול להילקח ממני מחר.
והמזל, כי הזכירה הזו מאפשרת לי להודות על החסד. ליהנות ממנו. ומפני שאם שום דבר לא מובן מאליו, הרי שאפשר לשנות הכל, כל הזמן. כי כלום לא כובל אותי: לא דפוסים, לא רכוש, לא יחסים. כולם לא מובנים מאליהם, כולם יכולים להיעלם מחר. כולם, חוץ מהדבר העמום והלוהב והיוצר הזה שבתוכי. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בחירת מקצוע, הורות וילדים, התפתחות אישית | עם התגים , | סגור לתגובות על והרי אני כן

תעשי מקום

כמו שעל השיש במטבח נערמים המוצץ של הילד והמצית והמכסה של לכי תזכרי מה, ככה גם בחיים האמיתיים, דברים נערמים לגודל מבהיל כשאין להם מקום משלהם.
הקושי בהורות נוצר כשלא שמנו לב ולא הגדרנו מי הילד ומי ההורה, מי מקשיב ומי קובע, מי אמור לקבל הוראות ומי לתת אותן, מי אמור לתת אהבה ללא גבול ומי אמור לשרוד בלעדיה (כמו שכתבה כל כך יפה דנה ספקטור בטור שלה בסופ"ש האחרון). הקושי בזוגיות קורה לא פעם כשאנחנו שוכחים מה אמור להיות המקום של בן הזוג בחיינו ומכניסים למקומו אנשים אחרים (אמא, חברה הכי טובה, מאהבת) – שיגידו לנו, שירגשו אותנו, שידברו איתנו, שיאהבו אותנו להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בחירת מקצוע, הורות וילדים, התפתחות אישית, זוגיות | עם התגים , , | סגור לתגובות על תעשי מקום

למעלה-למטה

האם אלוהים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים?
שנים חשבתי על הפרדוכס הישן הזה. שנים. ויום אחד, ממש לאחרונה, הבנתי שכן, הוא יכול. יותר מזה, הוא כבר עשה את זה. הוא ברא אותנו. ואז אמר לנו: יאללה, תרימו. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בחירת מקצוע, הורות וילדים, התפתחות אישית, זוגיות | עם התגים , | סגור לתגובות על למעלה-למטה

המציאות התקשרה ומסרה ד"ש

זה קורה לי מדי פעם. האמונה הזו שהדברים יכולים לקרות רק כי אני רוצה שהם יקרו. חוסר הנכונות להסתכל למציאות בעיניים כי היא לא נעימה מספיק, לא יפה מספיק. לא מעודדת מספיק.
ואז אני מתחילה בפרשנויות מקלות. כאן נכנסים כל ה"זה לא הוא, זו אני" למיניהם. ההתעלמות. ההדחקה. ההשתקה של הקולות הפנימיים שמזהירים מבפנים, שאומרים שטעיתי בקריאת המפה. האמירה עליהם ש"אלה רק פחדים". בקיצור, מדובר במצב רגשי שביני לביני אני מכנה "אופטימיות ממארת".
והאופטימיות הזו, שאינה קשורה למציאות, שונה להפליא מאופטימיות אמיתית. יותר מזה: כשאופטימיות ממארת מופיעה, היא מתנהגת כמו גידול: משתלטת על הקרקע העשירה שסביבה, וחוסמת את האופטימיות האמיתית מלהתפתח. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בחירת מקצוע, התפתחות אישית, זוגיות | סגור לתגובות על המציאות התקשרה ומסרה ד"ש

הכל זז

בסופו של דבר על זה מושתת הפחד משינויים: על חוסר הנכונות לשאת חוויות רעות. הרי אף אחד לא מפחד משינויים נוסח "אבד את מקום עבודתך הנוכחי, ועבור למקום עבודה חדש שיהיה לך בו הרבה יותר כייף וגם העלאה במשכורת". לא – אנחנו מפחדים שבמקום העבודה החדש יהיה לנו רע יותר ומשתלם פחות, או שלא תהיה לנו עבודה בכלל. אף אחד מאיתנו לא מפחד משינוי בנישואים שיביא אותם להיות רכים ותומכים יותר: אנחנו מפחדים שהם יתפרקו לנו בידיים. וכך הלאה והלאה – הפחד הוא לא מהשינוי, אלא מכך שלא נוכל להתמודד עם תוצאת השינוי. זו לא הקרקע שזזה מתחת לרגליים שמלחיצה אותנו – יכולנו הרי ליהנות מהריקוד הקל הזה – אלא הפחד שבסוף היא תיפתח תחתינו ותבלע אותנו חיים. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בחירת מקצוע, הורות וילדים, התפתחות אישית, זוגיות | עם התגים , , | סגור לתגובות על הכל זז

ימינה, שמאלה והלאה וכאן

רק הרגע הזה יכול לומר לי מה לעשות כרגע. הרגע הבא לעולם לא יהיה צפוי, ולכן הוא אינו מורה דרך ראוי. אם משהו נראה לנו נכון ברגע זה ממש – הרי שזה מה שעלינו לעשות. וכן, יכול להיות שבעתיד זה ייראה לנו כטעות. אז מה. כל מה שזה אומר הוא שנצטרך בעתיד לקבל החלטות חדשות, שמתאימות לאותו זמן. אנחנו יצורים מתפתחים: איך אנחנו בכלל יכולים להעלות בדעתנו שמה שמתאים לנו עכשיו יתאים לנו בעוד שנתיים? אז נכון, יש החלטות שאין מהן חזרה: לעשות ילד או לא לעשות אותו. להישאר בקשר או ללכת. להישאר בעבודה או לעזוב אותה. אבל עלינו לסמוך על כך שההחלטות הללו בעצמן יוצרות בנו שינוי, שהוא העיקר. ואת השינוי הזה אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בחירת מקצוע, התפתחות אישית, זוגיות | סגור לתגובות על ימינה, שמאלה והלאה וכאן

מה שעושה לי טוב

החשיבה על העתיד ועל מה שנרצה בו מפריעה לנו לשאול את השאלה הכי הכי חשובה: האם טוב לי כרגע?
כי בסופו של דבר, מי שלא עושה לנו טוב היום, כנראה לא יעשה לנו טוב מחר. ומי שעושה לנו טוב עכשיו, מוטב שנקדיש לו עוד רגע של חסד, גם אם בהסתכלות קדימה הוא נראה פחות מבטיח. החיים שלנו, איך שלא נסתכל עליהם, הם רצף של הווה ועוד הווה ועוד הווה. אם נקפיד שכל רגע בהווה יהיה עונג, מה נראה לכם שיקרה? להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בחירת מקצוע, התפתחות אישית, זוגיות | עם התגים , | סגור לתגובות על מה שעושה לי טוב