נתק

תעשי עבודה

הנטייה הטבעית שלי היא לפתור הכל איתי. לעשות עבודה, כמו שאומרים בחוגים הרוחניים. נורא מתאים לי, הדבר הזה: לעשות עם עצמי את כל התהליך, לראות איפה שגיתי ואיפה התקפדתי, איפה התקרבנתי ואיפה נבהלתי, ולצאת החוצה מחויכת ופתורה. למה בכלל אני צריכה לערב את הצד השני בקונפליקט בינינו? פשוט תעשי עבודה. ממילא בסוף הכל קשור אלייך. ממילא כולם השתקפות שלך. דברי עם עצמך, מותק.

אשת לוט

נתק. זה השם השני שלי. השלישי, אגב, הוא געגועים. כזו אני: חותכת ומתגעגעת. מפנה את הגב, אבל לא מסוגלת לא להפנות את הראש אחורה.

חותכת באבחה. בלי הודעה מוקדמת, כי לפתע – בלי להודיע לי מראש – הדברים מגיעים למסה קריטית שאני לא יכולה לעמוד בה. מילה לא במקום, התנהגות פוגעת, ולפתע שצף דחייה ועצב, חרטה ואשמה, כמו קצף עכור מעל אש לוהטת, ואני כולי גולשת ולא יכולה יותר.