כותבת, מרצה, מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. מכורה למילים ולתובנות. חובבת מסעות פנימיים. לא מוותרת על שנ"צ.
זה מה שאני רוצה להיות כשאהיה גדולה יש משפטים שנחרטים בלב לתמיד. משפט כזה אמרה הנזירה ריטה בריטריט שהייתי בו ביום כיפור האחרון. "האנשים שהכי קשה לאהוב, הם אלה שהכי זקוקים לאהבה", היא אמרה אחרי שסיפרה על נזירה תובענית שהייתה שכנתה במנזר בהודו. "אבל אתם", היא פנתה אלינו, "אל תהיו כאלה. לנסו להיות אדם שקל …
אם יש משפט אחד שאני שונאת, אבל ממש שעושה לי צמרמורת, הוא זה: "וואלה, איך היא אוהבת את עצמה, זאתי". המשפט הזה תמיד נאמר קצת בבוז. בעיקום אף. כאילו: "איך היא מרשה לעצמה, זאתי, לאהוב את עצמה. חתיכת אגואיסטית".
ואני שונאת אותו כל-כך כי ביני לביני אני יודעת שיש בי חלק שמסכים איתו. החלק ההוא מהקיבוץ, שהסתכל על מי שמעז לנוח כשהוא עייף כעל עצלן, שלא לומר נצלן. החלק ההוא שלמד שמוטב להקטין את עצמך, ובלבד שלא יחשבו שאת חושבת את עצמך. החלק שמאמין שאהבה עצמית באה על חשבון אחרים. שהיא כמעט לא מוסרית.
ושמה יש לך כל כך לאהוב: הסתכלת לאחרונה במראה? ובכלל, תתעסקי בלאהוב אחרים, לא את עצמך. אגואיסטית כבר אמרנו?
ועם כל הג'אז הזה, לכי תעברי איזה קורס מודעות או טיפול פסיכולוגי שיגיד לך שמה שחסר לך בחיים זו אהבה.