אור

כולנו יצורים של אור. נולדנו מאירים, עם נשמה דולקת בתוכנו, כמו נר דקיק בתוך שקית נייר חומה שכזו, כמו שפעם היינו מכינים לטקסים של מירוץ הלפיד. נולדנו עם רצון לאור, לשמחה, לאהבה, להתרחבות.
רק שאז, כמעט מההתחלה, אנחנו נתקלים בחושך: דברים לא קורים כמו שרצינו. העולם בחוץ נראה כאילו הוא מפנה לנו עורף. מכשולים מסתירים לנו. פחדים מעוורים אותנו. נטישות מכווצות אותנו. אנחנו מתעצבים, נפגעים, כואבים, חוששים, והחושך קונה בנו שליטה.
ומכיוון שאיננו יכולים להשלים עם החושך, אנחנו עושים משהו. והמשהו הכי הגיוני לעשות, כך נראה, הוא לגרש את החושך שבחוץ, כדי שהוא לא יפלוש לנו לנשמה

איך ייתכן שאחרי שלמדנו, עברנו, זיהינו, ניקינו, התגברנו על עצמנו ואפילו ראינו תוצאות מופלאות – קורה משהו, ואנחנו חוזרים אחורה. כמו במשחק "סולמות וחבלים" ענקי אנחנו מוצאים את עצמנו לפתע מחליקים במורד הסולם, משקיפים על ההר הקסום שרק לפני רגע היה כמטחווי מדיטציה, ואליו, כך נדמה, לעולם לא נבוא.