כותבת, מרצה, מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. מכורה למילים ולתובנות. חובבת מסעות פנימיים. לא מוותרת על שנ"צ.
מסתגלת לשינויים. מתרגלת לכך שהילדים שלי גדלים. משתדלת לזכור שהכל דינמי אז בערב אכלנו רק שלושתנו: הדייג, אני וצעיר הבנים. הבינונית יצאה לעבוד במלצרות, הגדול היה (כרגיל) במכינה הקדם צבאית. וככה ישבנו רק שלושתנו ליד השולחן הגדול, ואכלנו ארוחת ערב של יום שישי. בשקט. *** שבוע קודם זה נראה אחרת לגמרי: הגדול יצא שבת, הבינונית …
בהרצאות לאימהות אני תמיד מצטטת את מרכס (כן, כן), שאמר שההוויה מעצבת את התודעה. הוא כמובן התכוון לעושר ועוני, אבל אני מתכוונת לילדים. לכך שכשיש לך ילדים קטנים את כולך אמא לקטנים, נאבקת על כל רגע לעצמך, שטופת עייפות מתמדת, במלחמת הישרדות קבועה. ונדמה לך שזה יימשך לנצח, שככה נראים החיים. ופתאום הילדים גדלים ובלי ששמת לב את כבר לא שם, וכל התודעה שלך משתנה, ופתאום את מתחילה ללכת לקורסים על שפע ועל בריאת מציאות (טוב, לא את. אני). כי פתאום את מבינה שאת יכולה לבחור מה את עושה ולהמציא את עצמך מחדש (זה כמובן הרבה יותר קל, להמציא את עצמך מחדש, כשבזמן הזה הילדים שלך מעסיקים את עצמם).