כותבת, מרצה, מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. מכורה למילים ולתובנות. חובבת מסעות פנימיים. לא מוותרת על שנ"צ.
כמה אני נלחצת. למה אני נלחצת. שיר לחץ לפעמים אני יכולה לדעת שהוא יגיע. אני מרגישה אותו מטפס ובונה את עצמו בתוכי. מושך. מושך. נושך. ולפעמים הוא נוחת עלי פתאום, ואז זה מרגיש כמו בור שנפער בתוכי, בין הלב לצלעות, ואני נופלת, נופלת, נבהלת. לחץ. כמה שנים הוא חי בתוכי, כמו טפיל. בכל פעם אני …
בכל פעם שאני מרגישה שאני עצמי לא מספיק בסדר כמו שאני (כלומר, בכל פעם שאני נותנת למי שאני, למהות שלי, ציון "בלתי מספיק"), אני מרגישה צורך לתת לעצמי אישורים, ומתחילה להעמיס על עצמי משימות. שהרי אם אני מבשלת אוכל מזין, עוזרת בסבלנות בשיעורי בית, מגישה כתבות מופתיות ומסייעת על הדרך לאנשים למצוא את דרכם בחיים, איך מישהו (כולל אני בעצמי) יוכל לומר שאני לא מספיק בסדר?