מחלה

באמת שרציתי לנוח. הגוף שלי רצה לנוח, הראש שלי אמר לי לשחרר, שזה לא עד כדי כך חשוב. אבל משהו בפנים לחץ ומחץ ודחף אותי לקום בכל פעם מחדש. קול שאמר: "זה לא בסדר ככה. זה לא בסדר שהילד לא אוכל. שלילדה אין מה ללבוש. שהחברות שלך יסיעו במקומך. שאנשים סובלים ולא מקבלים עזרה. זה לא בסדר. קומי, עורי, תזיזי את עצמך. משהו פה לא בסדר. את חייבת לתקן. אין מישהו אחר שיעשה את זה".