כותבת, מרצה, מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. מכורה למילים ולתובנות. חובבת מסעות פנימיים. לא מוותרת על שנ"צ.
כשאין לי מקום מתאים בשום מקום, כנראה שאני זו שלא תואמת בימים האחרונים לא מצאתי מנוח. ולא שלא חיפשתי אותו, את המנוח. הלכתי ממקום למקום, ובשום מקום לא מצאתי מקום. עברתי מחברים לבית, מהסלון למיטה, ושום מקום לא התאים לי. ואז יצאתי הבוקר לרגע החוצה, וישבתי על הספסל שבנה לי הנגר (הדייג במיל. עושה רושם …
כמו שעל השיש במטבח נערמים המוצץ של הילד והמצית והמכסה של לכי תזכרי מה, ככה גם בחיים האמיתיים, דברים נערמים לגודל מבהיל כשאין להם מקום משלהם.
הקושי בהורות נוצר כשלא שמנו לב ולא הגדרנו מי הילד ומי ההורה, מי מקשיב ומי קובע, מי אמור לקבל הוראות ומי לתת אותן, מי אמור לתת אהבה ללא גבול ומי אמור לשרוד בלעדיה (כמו שכתבה כל כך יפה דנה ספקטור בטור שלה בסופ"ש האחרון). הקושי בזוגיות קורה לא פעם כשאנחנו שוכחים מה אמור להיות המקום של בן הזוג בחיינו ומכניסים למקומו אנשים אחרים (אמא, חברה הכי טובה, מאהבת) – שיגידו לנו, שירגשו אותנו, שידברו איתנו, שיאהבו אותנו