משה פרץ

סך כל הרגעים הנחשבים בחיי הוא אלה שבהם הסכמתי להיות יותר ממה שהייתי קודם. כתינוקת או כילדה, כנערה או כאשה – אלה הרגעים שבהם הסכמתי לפרוץ את המחסומים של מה שידעתי שטוב, שבטוח, שידוע, ולנסות משהו חדש. לקום למרות שאולי אפול. להתחרות למרות שאולי אפסיד. לדבר למרות שאולי עדיף שלא. לשתוק למרות שיותר קל לדבר.

לימדו אותנו שמי שרוצה מתאכזב. שמוטב להנמיך ציפיות, לרצות פחות, ואז לכאוב פחות כשהרצונות לא מתגשמים. "ציפיות הן לכריות", אומר המשפט הידוע. כלומר – אם לא נשאף, נרצה, נחלום – לא יכאב לנו הלב כשנתרסק אל קרקע המציאות.