כותבת, מרצה, מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. מכורה למילים ולתובנות. חובבת מסעות פנימיים. לא מוותרת על שנ"צ.

איך ללטף קיפוד מור אסאל

הרומן החדש

שכתבתי מחכה לכם!

לקריאת הפרקים הראשונים –

הקליקו כאן

בית ושני חתולים

פוסט ובו ידובר: על משכנתא למאה שנה, על סבים עם רגליים זריזות ועל נומרולוגיה קבלית

לפני כשנתיים נסעתי לנסיעת עיתונאים מגניבה במיוחד בשוויץ (המדינה, לא התכונה). בערך שלושה ימים אחרי שהגעתי, מצאתי את הלסת שלי נשמטת בתדהמה. תתפלאו, זה לא היה בגלל ההרים הגבוהים והלבנים. גם לא בגלל המעיינות החמים שהעלו אדים בין גבעות מושלגות. זה אפילו לא היה בגלל הגילוי המופלא שגברים אירופאים (גם אם הם עיתונאים) מתעקשים לסחוב לך את המזוודה, לפתוח עבורך את הדלת ולהזיז עבורך את הכיסא (ואלוהים, כמה שזה היה נעים).
לא, לא: התדהמה הגיע באופן אגבי לגמרי, כשאחד מאנשי לשכת התיירות השוויצרית שח לנו על צלחת רושטי, שזה עתה קנה בית גדול במיוחד בכפר הנופש הציורי והיוקרתי שבו שהינו.
"זה לא יקר פה?", התעניינתי, פלבאית שכמותי. "יקר, כן, אבל בשווייץ אפשר לקבל משכנתא למאה שנה, אז זו ממש לא בעיה", הסביר האיש.
רגע אחרי שאספתי את הלסת שלי מבין רגלי השולחן, התעקשתי לחקור איך זה יכול להיות שבנק נותן משכנתא למאה שנה. הרי ברור שאיש לא יכול להחזיר משכנתא שכזו בחייו. "ברור שלא", הוא ענה. "אבל בית לא מיועד לאיש אחד: הוא מיועד למשפחה. כאן בשווייץ מבינים שבית עובר מדור לדור, ולכן גם הגיוני שיותר מדור אחד ישלם עליו. זה כמובן מוזיל מאד את המשכנתאות, ולאנשים נשאר מספיק כסף פנוי להשקיע בקניות – מה שעוזר לכלכלה. בקיצור, כולם מרוויחים".

הישרדות המזרח התיכון

הגיוני? בוודאי. רציונאלי? בפירוש. כלכלי? לגמרי. לכן אין פלא שכאן, בארץ, עוד אף אחד לא אימץ את הרעיון. שהרי כאן, בארץ שהובטחה לנו לנצח נצחים, אנחנו חיים הכל – חוץ מהנצח. אנחנו חיים את הכאן והעכשיו, במובן הלגמרי לא שאנטי של המילה, ואי אפשר להאשים אותנו: הסיבה המרכזית לכך שאין מצב לקבל פה משכנתא למאה שנה, היא שאף אחד מאיתנו לא בטוח אם בניו ונכדיו יהיו פה עוד מאה שנה. למען האמת, אף אחד מאיתנו לא בטוח שבכלל תהיה פה מדינה עוד מאה שנה. אתם יודעים מה? אולי אפילו הבנק לא יהיה פה עוד מאה שנה (ובנקים, מוכיחים מחקרי אבולוציה, הם זן עמיד במיוחד, כמעט כמו מקקים).
אז נכון שהקמנו מדינה, וכבר יש כאן דור שלישי שנולד לשפה שהוחייתה וארץ שיושבה מחדש. אבל ככל הנראה אפשר להוציא את היהודי מהגלות, אבל עדיין אי אפשר להוציא את הגלות מהיהודי (בטח לא כשהשכנים שלו הם נסראללה מצד אחד, רופא עיניים עם תסביך אב מצד שני, ובצדדים השלישיים והרביעיים יושבים שכנים עם חיבה למנהיגים בכלובים ולתחמושת גרעינית, בהתאמה).
הגלות עוד איתנו, כולל בונוסים של זיכרונות פליטות חמים במיוחד, שעברו אלינו בדי.אנ.איי מדורות על דורות של סבים – שהצליחו להוריש לנו את הדי.אנ.איי הזה רק בזכות חוש ריח מפותח לסכנות ורגליים זריזות במיוחד. והתוצאה היא שיש בנו משהו שמוכן להתחייב רק לבינתיים. רק למה שהוא רואה בעיניים. רק למה שמופיע בתלוש המשכורת הבא, או בתקציב שיועבר בקדנציה הנוכחית. וכשאני אומרת "בנו", אני מתכוונת לכולנו: החל מנתניהו ושטייניץ, וכלה במפגיני האוהלים. מה יקרה בעוד עשר שנים, שלא לומר מאה? הרי את זה אי אפשר לדעת. או שהפריץ ימות, או שהסוס ימות, או שהעם יעבור בכלל לחו"ל. כי אנחנו במוד של הישרדות, ובמוד של הישרדות, עם כל הכבוד, עושים רק את מה שנדרש כדי לשרוד. עכשיו, ברגע זה.

צרכים מול ערכים

הצרה היא, שהטווח הקצר מכתיב התנהלות שונה לגמרי מהטווח הארוך (כמו שיודע כל מי שנסע לחופשה של שבוע, והוציא בה פי שבעה כסף ממה שהוא היה מוציא בשבוע מקביל בבית). ומכיוון שהאישי הוא הפוליטי ולהיפך, נעשה עכשיו קפיצה ארוכת טווח – מהפוליטי לאישי, ומשטייניץ אלינו הביתה (בהנחה שאף אחד מכם אינו אשתו של שטייניץ, כי אז זה יהיה ממש אותו מקום).
העניין הוא כזה: כשאנחנו חושבים לטווח קצר, אנחנו חושבים רק על מה שיעשה לנו טוב (או יפסיק לעשות לנו רע) כרגע. במילים אחרות, הטווח הקצר הוא איזור הגידול של הצרכים: מה אני חייבת. מה מוציא אותי מדעתי. מה גורם לי להתפרץ. מה הורג אותי ומחייב אותי לקום ולעשות משהו, לא משנה מה, לא משנה מה יהיו התוצאות.
את החשיבה לטווח הארוך, לעומת זאת, מנחים שיקולים אחרים לגמרי: מה אני חושבת שנכון לעשות? מה אני מעריך שיהיו ההשלכות? במי זה יפגע בהמשך, ואיך בדיוק? איך מה שאני עושה כרגע יקרב אותי למטרה הגדולה שלי? בקצרה: הטווח הארוך הוא בית הגידול של הערכים.
זה אולי נשמע מופשט, אבל הקונפליקט בין הטווח הקצר לטווח הארוך, בין הצרכים המיידיים לערכים העמוקים, פוגש אותנו בכל מקום בחיי השגרה שלנו: מול השמלה המפתה בחנות, שעולה יותר ממה שמרשה לנו המינוס. מול הילד שמנדנד לתשומת לב, למרות שממש אין כוח להתפנות אליו. מול הריב עם בן הזוג, כשהטווח הקצר, קצר רוח שכמותו, מודיע בהחלטיות שאין לנו מה לעשות פה עוד דקה ודוחק בנו לעוף מהבית, בעוד הטווח הארוך, מורה רוחני רציני וארך זקן, מזכיר לנו מי ייפגע מזה, ודורש מאיתנו להתאמץ למרות שלא מתחשק.

בחירות עכשיו

במי נבחר? שאלה מצוינת, שלא רק ביבי שואל את עצמו בימים אלה (אלא גם שרה, שחרדה מאד לתקציב הפסיכולוגים בשירות הציבורי, שהיא כה תלויה בו לפרנסתה). הבחירה עומדת לפתחנו כל הזמן. מה מענג עכשיו מול מה יענג אחר כך. ויותר קשה: מה מכאיב עכשיו מול מה יכאיב אחר כך. הטווח הקצר או הטווח הארוך, הצורך מול הערך.
אני מאמינה שבסופו של דבר, הערך צריך לנצח – ולו מפני ש"בסופו של דבר" הוא בהגדרתו הטווח הארוך. כשאנחנו בוחרים פעם אחר פעם בטווח הקצר, מגיע הרגע שאחריו ומכאיב לנו פי כמה. השמלה מענגת לרגע אבל מכאיבה כשאין כסף למשהו אחר. הבחירה להתעמק במחשב ולא להתפנות לילד מספקת לנו רגע של הקלה, אבל עולה לנו אחר כך בשעות של חרטה. הבחירה להיכנס בבן הזוג במקום לתת לו להיכנס ללב שלנו עלולה לסגור עוד משהו בינינו, והעונש הרגשי על כך עקבי ומתמשך.
ואולי, אם נעשה שינוי פנימי ועקבי, הוא יחלחל הלאה. אם אנחנו נבחר בכל רגע נתון במה שנכון לטווח הארוך במקום במה שמקל בטווח הקצר, אולי נגלה שאנחנו חיים בחברה שמאפשרת לנו לחיות לטווח ארוך. ואולי חברה כזו תפתח אסטרטגיות מתאימות לחיים לטווח ארוך, שיאפשרו לה את הביטחון שישאיר אותה כאן לתמיד. אולי, בסופו של דבר, נמצא את עצמנו חיים בשווייץ של המזרח היכון.
זה אפשרי, כי השינוי מתחיל בתוכנו, כמו שאמרה (וצדקה) אחת הטייקוניות שאנחנו כל כך לא אוהבים לאהוב, ומפני שאחד ועוד אחד ועוד אחד שווה, בסופו של דבר, חברה שלמה. תשאלו במאהל הקרוב לביתכם.

ומשהו על נומרולוגיה קבלית:

על פי נומרולוגיה קבלית, היכולת להסתכל על הטווח הקצר או הארוך שונה ממספר למספר. לכל אחד נטייה שונה במקצת, שקובעת במה קל לו יותר להתמקד.

מספר 1 בנומרולוגיה הוא אלוף ההסתכלות לטווח הארוך: הוא חושב קדימה, מתכנן, דוחה סיפוקים.מספר 2 בנומרולוגיה קצת יותר מתקשה בכך: הרגשות עלולים להציף אותו, ולגרום לו לפעול בצורה לא מחושבת. גם הצורך להתחשב ולהקל על אחרים בכאבם עלול להזיז אותו מהתכניות לעתיד.
מספר 3 בנומרולוגיה מתקשה יותר מכולם לחשוב קדימה: הוא אלוף ההסתכלות על הרגע, על העכשיו. הוא אימפולסיבי, ומופעל לא פעם על ידי היצר והחשק, הרעיון וההשראה הרגעית.
מספר 4 בנומרולוגיה יודע לתכנן ולפעול בהתאם לתכניות: הוא מציב מטרות ופועל להשגתן לאט-לאט ובנחישות. לרוב הוא אפילו יתקשה לסטות מהתכנית – מפני שגמישות אינה הצד החזק שלו.
מספר 5 בנומרולוגיה מטבעו רואה קדימה, לא פעם את מה שאחרים עדיין לא מסוגלים לראות. אולם הצורך שלו בגיוון משנה את התכניות שלו לעיתים קרובות, וקשה לו לשמור על מטרה אחת גדולה.
מספר 6 בנומרולוגיה יודע לדחות סיפוקים למען משפחתו ואהוביו. עם זאת, הוא יתקשה מאד להגיד להם 'לא', גם אם הוא יודע שלטווח הארוך עדיף לסרב.
מספר 7 בנומרולוגיה חושב תמיד לעומק, על מהותם של הדברים, ומחובר לערכים. אין לו בעיה להתנזר עכשיו למען העתיד. שליטה עצמית חשובה להם מאד.
מספר 8 בנומרולוגיה חושב קדימה תמיד: הוא הישגי, שאפתן, מציב מטרות ומתעקש להשיגן. עם זאת, קשה לו לעיתים לעמוד בפני פיתויים חומריים.
מספר 9 בנומרולוגיה רואה תמיד את התמונה הגדולה, את הערך, את האמת – ויודע לפעול ולהתכוונן לקראתה. הצרה היא שלעיתים הוא יותר מדבר מאשר עושה.
איך יודעים מי אתם ומה הגישה שלכם? מחשבים את מספר יום הלידה (ה-3 בחודש הוא 3, ה-13 בחודש הוא 4 – 1+3) ואת שביל הגורל, כפי שמוסבר כאן. שני מספרים אלה הם העיקריים שמאפיינים אתכם. רוצים לדעת יותר? ייעוץ נומרולוגי ימפה את כל מגוון המספרים שמרכיבים את מפת החיים והתכונות שלכם.

ולסיום: שיר הורס שמדבר על מה אנחנו באמת צריכים (רמז: בית ושני חתולים. עוד רמז: מישהו שיאמר לנו שיש בנו עדינות ועיניים טובות). אם מישהו רוצה להמיס אותי לגמרי, השיר הזה הוא התחלה מצוינת.