בשנה הבאה

פוסט ובו ידובר: על קמטים ואצילות,על עזרה בשיעורי בית ועל נומרולוגיה קבלית

בשנה הבאה אני לא ארוץ כל כך הרבה. אבל כן אמשיך ללכת. בוקר בוקר, יום יום, בלי לחשוש שייצאו לי ורידים ברגליים. אחרי הכל, אם יסתכלו לי על הרגליים, ולו גם בחלחלה, לא ישימו לב שנהיו לי קמטים חדשים.

בשנה הבאה לא יהיו לי קמטים חדשים. או שיהיו, אבל ממש לא יהיה איכפת לי מהם. הם הרי מתאימים פיקס לשיער שלי, שמלבין מיום ליום – עד כדי כך שהספר שלי הפסיק להציע לי "אולי בכל זאת נעשה גוונים", ואמר בנימוס ש"זה נראה אצילי".

בשנה הבאה אני ארצה להיראות אצילית. לא כוסית, לא מגניבה, לא הורסת. רק אצילית. אשב לי על המרפסת עם חצאית בגובה ברך, כוס תה קר וגיליון של "REAL SIMPLE", ואיראה אצילית. וזה ממש ממש יספיק לי. זה, וזוג נעליים אחד בלבד.

בשנה הבאה אשב על המרפסת ואספור ציפורים נודדות. והמרפסת תהיה מכוסה בפרגולה שאנחנו מתכננים להקים כבר שבע שנים. ותשקיף על חדר השינה (סליחה – יחידת ההורים המשודרגת, המפוארת והמרווחת) שתיבנה סוף סוף, אחרי שאנחנו מתלבטים עליה כבר, נגיד, שנה שלמה.

בשנה הבאה אני אגיע להחלטות גורליות ("לאיזה מורה לגיטרה מבין הארבעה שמומלצים נורא ועולים אותו דבר כדאי לשלוח את הילדה?") בלי להתלבט כל כך הרבה. ואם כבר אחליט, לא אמהר מייד לשלוח ס.מ.ס שבעצם התחרטתי. ואם התחרטתי, בלבלתי לארבעה מורים וחמש חברות את המוח וחטפתי קריזה על עצמי, לפחות לא אכנס לקריזה תואמת על הילדים כשאגלה שגם להם די קשה לקבל החלטות גורליות כמו "לאיזה שיעור בחירה בבית הספר כדאי להירשם".

בשנה הבאה אני אהיה הכי סבלנית בעולם כשהילדים שלי ירצו עזרה בשיעורים. לא סתם: אני אציע עזרה בעצמי. אלא אם אגלה שזה עוצר להם את ההתפתחות הטבעית. ואז, כמובן, אוליך אותם מעדנות בשבילי הפיתרון במקום לצעוק עליהם: "נו, כופלים קודם את השורה העליונה ואחר כך את התחתונה. אני לא מבינה, לא מלמדים אתכם כלום בבית הספר הזה?"

בשנה הבאה אני אמצא זמן לשחק עם הילדים שלי, סתם כי הם מבקשים, ולא כי הגיע הזמן להגיש את מדור המלצות המשחקים לעיתון.

בשנה הבאה אני אגיש כתבות בזמן כמו תמיד, אבל בלי לשכנע את עצמי קודם שאין שום סיכוי בעולם שאגיש אותן בזמן. אני, העורכת ולוח השנה שלי כבר יודעים את התוצאה. למה צריך את כל התהליך?

בשנה הבאה אני אתמקד בתהליך ולא בתוצאה. אחווה כל רגע במקום לתקתק. אקפל כביסה בנחת, ואחוש בכל מאודי את מגע הבד, במקום להסתכל בייאוש על הערמה שנשארה בסל. אבשל מתוך תשומת לב ולא מתוך רצון לגמור כבר עם השניצלים. אבקש מהילדים לסדר מתוך תפיסה רב-דורית-מערכתית-חינוכית-מצמיחה, ולא כי בגלל שאם אני רואה עוד פליימוביל אחד על הרצפה, אני חונקת מישהו. רמז: לא את החתולות.

בשנה הבאה אקח את החתולות סוף סוף לחיסון, במקום לפחד ממכתבי הנימוס של הוטרינר שמזכירים לי שעברה עוד שנה מאז הפעם האחרונה. וכשהווטרינר של המועצה יגיע לחסן נגד כלבת ביישוב, אני אגיע כשחתולותיי בכלוב שדאגתי לארגן בזמן, במקום לגלות ששוב איכשהו שכחתי (ובמקום ולשכנע את עצמי שבאמת מדובר בשיכחה רגילה וטבעית, ולא בדרך פאסיבית-אגרסיבית להודיע שזה ממש לא התפקיד שלי).

בשנה הבאה אני אוותר על פאסיב-אגרסיב. אפסיק להטיח כביסה ולנגן על סכו"ם בתגובה לכל אמירה שלא מוצאת חן בעיני. אחדל להגיד ש"הכל בסדר" כשהפרצוף שלי אומר בדיוק ההיפך. אגיד את האמת בפנים, בגילוי לב ובלי תוקפנות. לא אהיה קורבנית גם כשכל העולם בבירור יהיה מונח על כתפיי.

בשנה הבאה אני לא אעשה חשבונות. אני לא אבדוק איזה חלק מהעבודה אני עושה ואיזה חלק עושים כל השאר (ובמיוחד כל שאר אלה שאני נשואה להם). גם כשבני ביתי ימשיכו לפזר את נעליהם, מכנסיהם, כדוריהם, סיכותיהם, עגיליהם ואם.פיאיהם ברחבי הבית – תוך ידיעה פנימית עמוקה שמלאך שרת כלשהו אכן משרת אותם יום, לילה ולפנות בוקר – אני אשאר אוהבת, מלאת נתינה ונטולת ביקורת.

בשנה הבאה אני אפסיק לבקר את עצמי. גם כשזה יהיה ממש ממש מפתה – נגיד – אחת לעשר דקות.  ואז, סוף סוף, אני אהיה מושלמת.
כמעט.

ומשהו על נומרולוגיה קבלית:

בשנה הבאה אני אתחיל שנה אישית מספר שבע. בתוך המחזורים בני תשע השנים שמהם מורכבים חיינו לפי נומרולוגיה קבלית, שנה אישית מספר שבע היא שנה של חשבון נפש, בדיקה ומשוב.
שנה אישית מספר שבע מגיעה לקראת סוף המחזור, ומעניקה תשובות על מהלכים והחלטות שעשינו בשנים הקודמות, מתוך הסתכלות לעתיד, אל המחזור הבא.
בהיבט הפנימי, שנה אישית מספר שבע מעניקה לנו הלך רוח מהורהר, לעיתים מלנכולי: כמו שנה אישית מספר ארבע, היא גורמת לנו לבדוק את עצמנו ולשים לב להחלטות שקיבלנו ולכיוונים אליהם פנינו. היא גורמת לנו לשאול שאלות עמוקות על האלמנטים העיקריים בחיים שלנו: מיקום, עיסוק, זוגיות.
בהיבט החיצוני, היקום עושה אותו דבר: הוא מנתב אותנו מחדש אל הדרך שנכונה לנו, אם סטינו ממנה. אל מיקום נכון, עיסוק נכון, זוגיות נכונה. אנחנו מקבלים תמיד סימנים לדרכים שטובות או פחות טובות לנו, אבל בשנות המשוב (שנה אישית מספר שבע ושנה אישית מספר ארבע) הסימנים הופכים מובהקים יותר. אם פתחנו עסק שאינו מתאים לייעודנו, בשנה שבע הוא עלול להיסגר. אם אנחנו עובדים בעבודה שלא עושה לנו טוב, בשנה הזו אולי נפוטר או נתפטר. אם זוגיות שיש לנו אינה ממלאת את תפקידה – היא תיגמר. לכן, שנה אישית מספר שבע עלולה להיות קשה – אבל אם נזכור מה מטרתה, נוכל לצמוח מהקושי.
לעומת זאת, אם עשינו עבודה התפתחותית פנימית, ואנחנו בכיוון שעושה טוב לנשמה שלנו, שנה אישית מספר שבע תיתן לנו משוב חיובי בדמות הצלחות כלכליות, זוגיות ובכלל.
בשנה הבאה (שאצלי באופן אישי מתחילה בחודש מרץ) אני מתחילה שנה אישית מספר שבע. אם אתם מהמעגל הקרוב אלי ביותר, אני מתנצלת מראש: סביר להניח שאהיה עוד יותר טראגית, נוטפת הגיגים וביקורת עצמית מהרגיל (אלא אם באמת אצליח בשנה הבאה להיות מושלמת. לכו תדעו. תקווה תמיד יש. גם בשנה אישית מספר שבע).