כותבת, מרצה, מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. מכורה למילים ולתובנות. חובבת מסעות פנימיים. לא מוותרת על שנ"צ.

איך ללטף קיפוד מור אסאל

הרומן החדש

שכתבתי מחכה לכם!

לקריאת הפרקים הראשונים –

הקליקו כאן

חזון הגומיות השחורות

בחודשים האחרונים אני מתהלכת בעולם חדש. עולם של ניסים, התאמות זמנים, צירופי מקרים והזדמנויות.
אני חווה את כל זה בעיקר סביב רומן הביכורים שהוצאתי בהוצאה עצמית ("איך ללטף קיפוד"). אני חווה טיימינג ממוזל. הצעות מפתיעות. שיתופי פעולה בלתי צפויים. פרגון ממקומות שחששתי שיבקרו. המהדורה הראשונה נגמרה בחודשיים, ואני מדפיסה חדשה. הספר אפילו נכנס לרבי המכר של "עברית", ונשאר שם שבועות רצופים. ובכל פעם שמשהו כזה קורה, והוא יותר טוב ממה שהעזתי לחלום אפילו, העצמי הישנה שלי נוזפת בי: "תרגיעי. מה הסיכוי? למה שדווקא לך זה יקרה, שספר כזה באמת יצליח"?
ואז, עצמי החדשה נועצת בה מבט, ואומרת: "שאזכיר לך את הגומיות השחורות?"


לפני איזה זמן התארחה אצלי חברתי ר'. "יש לך אולי גומיה שחורה לשיער בשבילי?" היא שאלה כשפנתה לתרגל יוגה על מרפסת ביתי (כזו היא, חברתי ר', גמישה כעז הרים). חיפשתי, לא מצאתי, התנצלתי, ויצאתי להליכת הבוקר שלי.
מטר אחרי היציאה הייתה על הכביש גומיה שחורה. אספתי אותה לכיס בחיוך, מודה על צירוף המקרים.
בתחילת העלייה הייתה עוד גומיה שחורה על המדרכה.
ועוד אחת ליד הפעוטון.
ואחרונה מתחת לתאנה.
חזרתי הביתה עם חיוך מאוזן לאוזן: קיבלתי שיעור בזימון מציאות. הוכחה ניצחת, שכשאני מתמקדת במשהו, הוא פשוט מגשים את עצמו לפני.
אז מה אם זו רק גומיה שחורה לשיער.


רק שמה שקרה מאז, הוא שאלוהי הגומיות השחורות החליט כנראה שאני הנביאה ההולמת לחזונו. כבר חודש שבכל מקום שאני הולכת נמצאות גומיות שחורות לשיער. אפילו כשנסעתי לתל אביב להתראיין על הספר הן עקבו אחרי. בתחנת הרכבת. תחת העץ שמתחת לאולפן. כשנזכרתי אתמול בתימהון שכבר יומיים לא ראיתי גומיה שחורה, הראתה לי חברתי א' תמונה של בנה עם ארוסתו והטבעת הנוצצת. אה, ועם גומיה שחורה על היד. בדיוק כמו הגומיה שעל היד של נ', שהזמינה אותנו לתה. או זאת שחיכתה לי במורד מדרגות ביתה.
וכל פעם שנתקלתי בגומיה שחורה כזו, הצצתי לשמים, ואמרתי: "תודה רבה".


כי הגומיות השחורות, כך אני מבינה, הן רק הדגמה. רק הדגמה למה שקורה כשאת חושבת על משהו, ולא מפריעה לעצמך עם אמונות שזה בלתי אפשרי להשיג את הדבר הזה.
לא מפריעה לעצמך עם משפטים כמו "זה לא הגיוני שזה יקרה". "את כזו קטנה, למה שזה יקרה דווקא לך". "אין סיכוי", "אין טעם", "חבל על המאמץ".
הגומיות השחורות הן רק הדגמה לשפע האינסופי, האמיתי לגמרי, של ההזדמנויות והניסים והנפלאות, אם רק תרשי לעצמך להבחין באלה. הן פשוט מספיק לא חשובות כדי שלא תפתחי נגדן חיסון פסיכולוגי של אמונות סותרות.
הרי ניסים ונפלאות קיימים וקורים. למה לא לך, בעצם?
הנה, תראי, עוד גומיה שחורה.
ואם בא לכם להצטרף לחגיגה שלי – הנה כל הפרטים:

איך ללטף קיפוד

לפרטים והמלצות על הספר: https://bit.ly/howtocaress
לרכישת הספר: https://bit.ly/buyahedgehog
לרכישת עותק דיגיטלי באפליקציה "עברית" (הספר הפך לרב מכר שלהם!): https://bit.ly/digitalcopye-vrit