איך ללטף קיפוד

"איך ללטף קיפוד" הוא רומן סוחף ומרגש שכתוב בכנות יוצאת דופן ובאותנטיות כובשת. זהו סיפור על אהבה ובגידה, על התמודדות עם פגיעה מינית, על בחירות והחמצות.
זהו גם סיפור על משפחה: על הכוח והשבריריות שבה, על הדרכים שבהן היא נוכחת גם כשהיא נעדרת.
הספר מאפשר לקוראים ולקוראות התבוננות מחודשת על פצעי העבר שלהם, בעיקר אלה הקשורים למערכות יחסים זוגיות ומשפחתיות, ונותן תקווה לריפוי הפצעים הללו.
הוא מציג בפשטות מכאיבה לעיתים, את החוויה הנשית של לגדול בעולם גברי ולא חומל, אבל מראה גם איך יוצאים משם לחיים של חופש, בחירה ואהבה.

רן בן נון, מבקר הספרים של "ידיעות אחרונות", כותב על הספר: 

"אסאל מתארת את הצומת המבהיל הזה של אמצע החיים, על פרשת דרכים  – לשוב אל המוכר והבטוח או לבחור בחדש ובמסוכן. וכך השבילים בגן של מור אסאל מתפצלים שוב ושוב לעוד ועוד אפשרויות. זה מרגש מאוד, באופן טבעי, אבל גם כל כך מפחיד, יש כל כך הרבה מה להפסיד. מאחורי כל דלת שנפתחת מסתתרת חידה קיומית אדירה, תהומית, שהתשובה עליה תיקח אותך למקומות לא מוכרים. פשוט לכי על זה, תפתחי, מה כבר יכול לקרות?"

ציפי גון גרוס, בתכניתה "ספרים, רבותי, ספרים", בגל"צ, אומרת על הספר:

"איך ללטף קיפוד הוא רומן על בחירות והחמצות, על אהבה ובגידה, על דחיסות הקיבוץ, על היכולת להיות באמת, באומץ, בתוך החיים ולא לידם".

(הראיון המלא בתכנית "ספרים, רבותי, ספרים", 21.8.20. הקישור לתכנית נמצא כאן, דקה 30:30).

רחל פארן, בבלוג הספרות "חלי והספרים", כותבת על הספר:

"מור אסאל טוותה עלילה מציאותית ואמינה עם דמויות אנושיות ומורכבות. ביד מיומנת היא הובילה את הגיבורה מנקודת הפתיחה אל הסיום. היא לא עשתה לה הנחה ולא נתנה לה פתרונות קלים ובזה יצרה אמינות אצל הקורא. הכתיבה של מור אסאל מדויקת, רהוטה, כנה, הקורא חש באהדתה לגיבורה.  זהו ספר ביכורים שאינו כזה כלל. לטעמי זהו ספר בשל. מור אסאל הצליחה לקפל חיים שלמים שבירים בתוך עלילה אמינה."

הסופרת שרית פליין, בבלוג הספרות שלה "אוצר מילים", כותבת על הספר:

“איך ללטף קיפוד” הוא רומן הביכורים של מור אסאל, אבל לא ספר הביכורים שלה, והדבר ניכר בכל מילה בספר. אין בו שמצוץ של בוסריות. מה כן יש בו? עונג מפתיע. למה מפתיע? כי כשאני חושבת על ליטוף קיפוד, אני חושבת רק על הקוצים, על הכאב. לא על הליטוף. ופתאום באה מור אסאל, עם הספר הזה ומוכיחה שכאב יכול להיות מתוק וחם. ולמען הסר ספק, זה רק בזכות הכתיבה שלה. כי הכאב, הוא כאב, וההתרחשויות בספר הן לא פשוטות, והיה פרק שאחריו בכיתי כל כך, שנאלצתי לתת לעצמי הפסקה לצורך נשימה. מור אסאל מצליחה ללכוד שברירי תחושות ולהעביר אותם לקורא בעדינות כאובה. “איך ללטף קיפוד” הוא ספר על כאב שלא מדובר ובכל זאת צועק ומשנה מסלולי חיים. על ההבדל בין כעס מיטיב לכעס הרסני. על בחירות וההשלכות שלהן. על סודות שמוסתרים כדי לגונן ויוצרים את ההיפך. על אימהות שמתקנת פגעי עבר, אבל גם משחזרת אותם".

יעל גור, מנהלת קבוצת "אוהבי קריאה", כתבה על הספר:

מור אסאל, בת קיבוץ כברי, חיה בעשרים השנים האחרונות במצפה הילה שבגליל המערבי.
נשואה ואמא לשלושה. מגדלת כלבה והרבה סבלנות.
שואלת, כותבת, קוראת וחוזר חלילה.
מור אסאל הייתה עיתונאית ב"לאשה" במשך 15 שנים. בשנים האחרונות מדריכה הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית.
הקימה ומנהלת את קבוצת הפייסבוק "אפשר להוציא את הבחורה מהקיבוץ".
עד היום כתבה ופרסמה שני ספרי הדרכה ("מלידה עד גיל שנה", עם ענת בר-לב אפרתי בהוצאת מטר, ו"מה עושים עכשיו – המדריך המעשי להורות עכשווית" עם עמוס רולידר, בהוצאת מודן).