כותבת, מרצה, מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. מכורה למילים ולתובנות. חובבת מסעות פנימיים. לא מוותרת על שנ"צ.

איך ללטף קיפוד מור אסאל

הרומן החדש

שכתבתי מחכה לכם!

לקריאת הפרקים הראשונים –

הקליקו כאן

לחבק ולעזוב

פוסט ובו ידובר: על מה שלא הולך לנו, על חתולים בלתי נראים ועל נומרולוגיה קבלית

למגורים בצפון הרחוק של הארץ – שני מטר מדרום לבנון – יש יתרונות רבים. ביניהם: הנוף (דרום לבנון); מזג האוויר (יבש וקריר); החניה (יש). וגם: האנשים, חוף אכזיב, שמורת הטבע שמתחת לבית שלי, האפשרות לגדל ילדים כמו פעם, בחוץ, ובית הקפה של גיא ואיריס.
החיסרון העיקרי, עם זאת (חוץ מהנטייה של דרום לבנון להכריז מלחמות, הנטייה של החורף הגלילי להקפיא את העצמות, הנטייה של מטיילים להיכנס לשמורה דרך הבית שלי והנטייה של ילדים שגדלים כמו פעם לבוא לאכול אצלי בהמוניהם בלי להודיע מראש) היא העובדה שבשביל כל דבר צריך להיכנס לאוטו ולנסוע.
וכך, מצאתי את עצמי השבוע נוהגת לנהריה ומהרהרת – שזה קצת יותר טוב מלנהוג לנהריה ולחטט באף, מה שעשה הנהג מאחורי – כשלפתע גיליתי שהאוטו שלפני עצר בלי שום סיבה מוצדקת או נראית לעין. הכביש היה ריק. לא עבר שום זקן או טף או כלום. ובכל זאת – עצירה. עיכוב. רק אחרי שתי דקות שבהן התאפקתי בכל הכוח לא לצפור ולא לכעוס, הרכב התקדם והתגלה לי פתרון החידה: חתול. קטן. מפוחד. באמצע הכביש. איזה מזל.

עקרון החתול הבלתי נראה

אבל עם כל חיבתי לחתולים, ובעיקר לחתולות, לא בהם עסקינן, אלא דווקא בעיקרון שמאחורי החתול שהסקרנות לראות מה קורה בצד השני כמעט והרגה אותו: עיקרון ה"אין לי מושג למה אני לא יכולה כרגע להשיג את מה שאני רוצה, אבל עדיף לא לצפור אלא לחכות ולראות מה יש שם". ובקיצור, עקרון החתול הבלתי נראה. והעיקרון הזה אומר ככה: "אם משהו עוצר אותך כרגע מלהגיע למטרתך, מוטב להמתין בסבלנות מאשר להיכנס בכל הכוח במעצור".
כן, אני יודעת. עקרון החתול הבלתי נראה מנוגד בערך לכל מה שלמדנו בילדותנו. הוא הפוך מכל ה"תתאמץ – תשיג" "תלמדי – תצליחי", או "יגעת ומצאת תאמין". הוא מדבר על חיים בלי להידחף ובלי לדחוף. הוא מדבר על לחכות במקום לפעול. על פאסיביות במקום אקטיביות. בקיצור, הוא נשמע עיקרון לסתלבטנים ולוזרים. ולא היא.
כי העיקרון הזה אומר משהו הרבה יותר עמוק: הוא אומר שכשמשהו עוצר אותנו, לא מסתדר לנו, לא הולך לנו – יש תמיד איזה חתול שאנחנו לא רואים. ועד שלא נראה אותו, אין מה לזוז הלאה.
עקרון החתול הבלתי נראה פועל לא רק בכביש – אלא בכל תחום בחיים. כשאנחנו לא מתקבלים לחוג שאותו רצינו באוניברסיטה. כשאנחנו לא מצליחים למצוא עבודה. כשהאיש שאנחנו אוהבים לא אוהב אותנו בחזרה. כשהילדים שלנו לא מסתדרים בבית הספר, או איתנו. כשהבית שאותו רצינו נחטף תחת ידינו. כשהביטוח הרפואי לא מאשר בדיקה יקרה. בכל מקרה כזה, יכול להופיע החשק לדחוף עוד יותר חזק: להגיש ערעורים, לשלוח אס.אם.אסים זועמים, לנדנד לילדים, או למוכרים, או לקונים, או לרופאים, או ליו"ר וועדת העל לענייני לא הולך לנו בחיים (הידוע גם בכינויו מר ה' אחד). אבל עקרון החתול הבלתי נראה אומר שהעיכוב אינו מקרי: משהו קורה שם, בנתיב שלפנינו, ואנחנו רק עוד לא יודעים מה בדיוק. מה שבטוח, זה שאם נדחף כרגע בכוח, נצטער על זה בהמשך.

מיהו החתול?

את עקרון החתול הבלתי נראה די קשה לקבל, בעיקר בגלל שבאופן כללי קשה לנו לקבל שבאמת קיימים דברים שאנחנו לא רואים בעיניים – כמו נשמות, או אלוהים, או אהבת אמת. "אם יש צדק – יופע מייד", קרא המשורר הלאומי, כי לרובנו, באופן כללי, אין סבלנות לחכות לכל מיני דברים בלתי נראים, ובטח לא לתת להם לעכב אותנו.
אבל החתול הבלתי נראה קיים ובועט, אחרת הוא לא היה עוצר אותנו. אם באמת היינו אמורים להתקבל לחוג, לקנות את הבית, להתמזג לנצח עם יפה הבלורית או להגיע לליבם של ילדינו, זה כבר היה קורה. ואם זה לא קרה, סימן שיש חתול, ועד שלא נגלה אותו, לא נוכל להמשיך הלאה.
החתול הזה יכול להיות כל מיני דברים: הוא יכול להיות תכונה שעדיין חסרה לנו, ועלינו לרכוש לפני שנוכל לבנות מערכת יחסים (למשל: אמון, סבלנות, יכולת לסמוך). הוא יכול להיות הזמן שלוקח לצד השני להבין שאנחנו מביאים בדיוק את מה שנחוץ לחייו. והוא בעיקר יכול להיות הסימן שלנו לכך שמשהו מתאים יותר מחכה במקום אחר. בכל מקרה, אם נדחף – נמשיך להיתקל בחתול בלתי נראה אחר חתול בלתי נראה, שכולם מסמנים לנו אותו דבר: "נתיב חייכם אינו פנוי כרגע".

זמר שלוש התשובות

אז מה, אם ככה, צריך לעשות כשנתקלים בעיכוב בדרך להגשמת הרצון שלנו? להרים ידיים ולוותר? ממש לא. במקום זה, מוטב שננקוט בתכנית הפעולה הייחודית שפותחה כאן, בבלוג הזה, ספציפית לזיהוי והתמודדות עם חתולים בלתי נראים. היא מורכבת משלושה שלבים הכרחיים:
1. לחבק את הרצון. כן, זה קצת קשה, לחבק רצון (בעיקר כי הוא כל הזמן נמלט). אבל אם נזוז רגע מהמטאפורה, הרעיון הוא לאהוב את הרצון שלנו למרות שהוא לא מתגשם. זה נשמע פשוט, אבל הרי לא פעם, כשאנחנו לא מקבלים משהו שרצינו, אנחנו אומרים לעצמנו: "טוב, זה ממילא לא היה שווה", או "ממילא לא מגיע לי": כלומר, פוסלים את מה שרצינו – או פוסלים את עצמנו. במקום זה, מוטב לומר: מגיע לנו. וגם מה שרצינו הוא בסדר גמור. מותר לרצות הכל, כולל את מה שנראה בלתי אפשרי כרגע: את בית החלומות. את הפקולטה הנחשקת. את הגבר שככל שהוא יותר לא רוצה אותנו, הופך אטרקטיבי יותר בדמיוננו.
2. לדייק את הרצון. אבל גם אם בסדר לרצות, חשוב להבין מה בדיוק אנחנו רוצים: את הפקולטה – או את העבודה שתגיע בעקבותיה, ואולי אפשר להגיע אליה גם בדרך אחרת? את הבחור הספציפי, או את האהבה שנדמה לנו שהוא יכול לתת? את ההצלחה של הילד בבית הספר כרגע, או את הכלים שהיינו רוצים שהוא ירכוש? את הבית המסוים או את השלווה שאנחנו מעריכים שתהיה לנו שם?
3. לשחרר את הרצון. וברגע זה ממש, אחרי שזיהינו מה אנחנו רוצים באמת – זה הזמן להרפות, לחכות ולהניח לחתול הבלתי נראה להתגלות. למרבה הפלא, ברגע שאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים, ממש ממש במדויק, נפתחים מולנו נתיבי תנועה חלופיים. פתאום מתברר לנו שהשלווה יכולה להגיע גם בבית אחר, שהאהבה יכולה להופיע עם בן זוג אחר, שהכלים שרצינו לתת לילד יכולים לבוא בשלב אחר. כשתחושת הדחיפות יורדת, התובנות עולות. ואז, לעיתים, כמו במעשה ניסים, נפתח לפתע הנתיב החסום, והחתול הבלתי נראה מסתלק כשזנבו מורם אל על. ואנחנו? יוצאים לדרך.

ומשהו על נומרולוגיה קבלית:

לפי נומרולוגיה קבלית, היקום (או המהות המאוחדת, או אלוהים) מדבר אלינו כל הזמן. הצרה היא, שהוא לא יכול לדבר אלינו במילים: לכן, הוא מדבר איתנו ב"כן" ו"לא" – כלומר, בצורה הצלחה או כישלון.
לכל אחד מאיתנו יש ייעוד כללי, שאליו אנחנו אמורים להגיע דרך מטרות משנה. הייעוד והמטרות הללו מגולמים בתוכנה שנמצאת במספרים שלנו (ונמצאת בשביל הגורל ובפסגות ובאתגרים שלנו). בכל פעם שאנחנו הולכים בדרך אל הייעוד או אל המטרות שמתאימות לנתיב חיינו, היקום שולח אלינו הצלחה. בכל פעם שאנחנו מתרחקים – נשלח אלינו כישלון. לדוגמה: אם בתוכנה שלנו כתוב שאנחנו אמורים להיות מטפלים, אבל מתעקשים לעשות עסקים (כי ככה חינכו אותנו בבית) – העסקים שנפתח ייכשלו בזה אחר זה. אבל אם נחליט לפתוח קליניקה – היא תשגשג ותפרח, ותביא לנו את הכסף שאותו חלמנו להשיג מהעסק.
אפשר לדמיין זאת כמו מבוך ענקי, שאנחנו פוסעים בתוכו: הדלתות הנפתחות מסמנות לנו את הדרך הנכונה. הדלתות הסגורות מסמנות לנו בפשטות ש"לא זו הדרך".
במילים אחרות: אם אנחנו נתקלים בכישלון אחר כישלון, מעצור אחר מעצור, זה לא אומר שאנחנו בעצמנו כישלון: זה רק אומר שאנחנו מתעקשים לבחור את הנתיב הלא נכון. כל מה שעלינו לעשות הוא למצוא את הנתיב הספציפי שלנו – שבו כל הדלתות פתוחות.
(איך מגלים את הנתיב הספציפי שלנו? ייעוץ נומרולוגי בהחלט יכול לקצר את הדרך, ולספר לנו את מה שאנחנו יודעים ממילא בתוך תוכנו. אין דבר, כולנו לפעמים צריכים אישורים מבחוץ).

ובפינתנו היומית – שחרית מוסיקלית: רונה קינן מתאמנת בלחבק ולעזוב