כותבת, מרצה, מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. מכורה למילים ולתובנות. חובבת מסעות פנימיים. לא מוותרת על שנ"צ.

איך ללטף קיפוד מור אסאל

הרומן החדש

שכתבתי מחכה לכם!

לקריאת הפרקים הראשונים –

הקליקו כאן

לנצח במלחמה הקודמת

פוסט ובו ידובר: על אבן-נייר-ומספריים, על שחרור שדי העבר, ועל נומרולוגיה קבלית

הבן שלי, בן ה-8, מאד אוהב לשחק איתי "אבן נייר ומספריים". בימינו, מתברר, קוראים לזה "אבן שוק", מה שאולי מסביר את השוק החוזר ונשנה שלו כשהוא כל הזמן מפסיד לי. לא נעים לי לגלות לו שאני לא באמת כל כך חכמה כמו שאני נראית (בבקשה, אל תגלו גם לעצמכם. נורא הולם את עיניי, המראה הזה) אלא שזה הוא שנוקט בדפוס חוזר, שקל לי מאד לצפות מראש. אם, למשל, הוא מוציא "נייר" ואני "מספריים", שמנצחים את הנייר, בתור הבא הוא תמיד ישלוף אבן, לנצח את המספריים מהתור הקודם. ואם אני מוציאה אבן והוא מספריים, בתור הבא הוא תמיד ישלוף נייר, לנצח את האבן שהוצאתי קודם. בקיצור, בכל תור הוא מוציא את האלמנט שהיה מנצח אותי ללא ספק… בתור הקודם. עכשיו, כל מה שנשאר לי, אמא ילדותית ותחרותית שכמוני, הוא לשלוף את מה שיביס אותו. אהה!

הפקת לקחים

נשמע ילדותי, שלא לומר מטופש? לא, לא אני וההתעקשות שלי להביס ילד בן 8. זה ברור. אבל מה דעתכם על הדפוס שלו? מתאים לגיל שלו, אין ספק. אם היינו רואים אדם מבוגר משחק ככה, היינו שואלים אותו מה העניינים, ואם כדורים יעזרו. רק מה? לדפוס הלא הגיוני בעליל הזה יש שם רציני, בוגר ומפוכח: קוראים לו "הפקת לקחים".
"תפיקו לקחים", לימדו אותנו בילדותנו, ובמילים אחרות, אם משהו לא הלך בפעם הקודמת, תעשה ההיפך בפעם הבאה. אם העיגול לא נכנס לחור, נסה את הריבוע. אם קודם ניסית בעדינות ולא עבד, תנסי בפעם הבאה בכוח; אם הגישה נותנת האמון הביאה לך צרות, תנסה בפעם הבאה את הגישה החשדנית.
פה ושם זה הצליח לנו, והרגשנו מלאי שביעות רצון. פה ושם זה לא הצליח לנו, והמשכנו לגשש באפלה: עושים הפוך כזה, ואז הפוך אחר, בודקים מה היה יכול לעבוד קודם בכל זאת.
עשינו את זה בכל תחומי החיים: כשפיטרו אותנו מעבודה מסוימת כי לא מספיק הגדלנו ראש, הגענו לעבודה הבאה וניסינו לנהל את העולם (אויש, למה גם את זה אנשים לא אוהבים? אכן, רע ומר גורלנו). אחרי שרצנו אחרי בן זוג אחד שנרתע והקפיד להתחמק מהמאמצים שלנו להתקרב, שיחקנו אותה קשים להשגה עם הבא בתור (אוף, כנראה שגם זו לא הדרך להשיג קרבה). כשגילינו שקיצצנו את כנפי הילד הראשון מרוב גבולות, שחררנו לחלוטין בילד השני, ולא הבנו למה גם פה לא גדל לנו "מר ביטחון", אלא ילד חרד וקוצני.
בקיצור, הקפדנו, כמו שאמר פעם דורון רוזנבלום (ותודה לחברתי מיכל על הציטוט) – "לנצח במלחמה הקודמת". שוב ושוב לא הבנו איך למרות השינוי הגדול, אנחנו מפסידים במלחמה הנוכחית.

הקופסה שהתהפכה

כי מה ששכחו ללמד אותנו בילדותנו, הוא שלא רק אנחנו יכולים להשתנות: גם המציאות משתנה. בזמן שאנחנו הבנו שלחור שבקופסת הפלסטיק מתאים העיגול ולא המשולש, הקופסה התהפכה, ועכשיו חור אחר, בצורה שונה, ניצב מולנו.
ואם נחזור רגע למציאות הבוגרת – גם אם נכווינו בעבודה הקודמת, במקום העבודה החדש יש סט שונה לגמרי של כללים, ציפיות, אנשים. גם אם נפגענו מהתרחקותו של בן הזוג הקודם, במערכת היחסים הזוגית הזאת ניצבים תנאים אחרים לגמרי של חיבה (שלא לומר אהבה); ולאיש הנוכחי יש יכולות שונות לחלוטין בתחום האינטימיות, הקרבה והמרחק. הילד השני שונה באופיו, בצרכיו וביכולותיו מהראשון, וצריך מהוריו דברים אחרים לגמרי כדי לפרוח. במילים אחרות: הפקת הלקחים שלנו מתייחסת לעבר, לא להווה, ולכן יכולה להימשך לנצח ללא שום תוצאה – כשאנחנו שוב ושוב מתאימים את עצמנו לעבר, במקום להתאים את עצמנו להווה.

איפה היינו ומה עשינו

אז מה עושים? מוותרים לחלוטין על הפקת לקחים? ממש לא. "העובדה שבני אדם לא לומדים כלום ממה שההיסטוריה מנסה ללמד אותם, היא למעשה השיעור החשוב ביותר שאפשר ללמוד מההיסטוריה", כתב אלדוס האקסלי, ואני טוענת בהחלט כן אפשר ללמוד מההיסטוריה, אם מתמקדים בדבר החשוב באמת: במהות ולא בהתנהגות.
והמהות היא תמיד מה שבתוכנו – מה שכבר יש לנו, ומה שאנחנו עדיין שואפים להשיג. ולכן, כשאנחנו שואלים שאלות על העבר, עלינו לשאול לא "מה עשינו", אלא "איפה היינו" – בתחושה, במחשבה, ברצון. עלינו לשאול, למשל, למה הקטנו ראש בעבודה הקודמת – האם זה מפני שחששנו מביקורת, ואימצנו את נקודת מבטם של האחרים במקום את נקודת מבטנו? אם זו הסיבה, הרי שלא שינינו כלום בעבודה הבאה, כששוב פעלנו על מנת לקבל אישור מבחוץ.
ולמה בעצם רדפנו בכזו עיקשות אחר בן זוג שברח ונרתע? האם פעלנו מתוך חרדת נטישה? כי אם כן, במה זה שונה מהמקום שממנו פעלנו במערכת היחסים שאחריה, שבה הקפדנו על שמירת מרחק כדי לשמור על עצמנו מפני נטישה? בשני המקרים הרגשנו בודדים, נטושים, משחקים בטקטיקה כזו או אחרת בזירה שאין בה אהבה, אלא מלחמה.
ומה לגבי הילד הראשון או השני? בשני המקרים פעלנו מתוך הקשבה לעצמנו, ולא מתוך הקשבה לילד. לא בדקנו מה הוא צריך מאיתנו, אלא מה אנחנו רוצים לספק. בקיצור, לא עשינו שום שינוי אמיתי, שום הפקת לקחים ממשית. במקום להחליף אסטרטגיה לחיים, נשארנו עם האסטרטגיה הישנה, בזירה הישנה, רק עם כלי נשק קצת יותר משוכלל. פלא שהחיים מורידים אותנו על הברכיים?

די לשכפול

צריך להפיק לקחים. צריך להשתנות. אבל השינוי צריך להתמקד בתכונה שגילינו שחסרה לנו, בכיוון שאליו אנחנו רוצים לגדול. הבירור צריך להיות: "איזו תכונה או תחושה חסרו לנו כשנהגנו כמו שנהגנו?"
אם נצליח להרגיש שלמים מבפנים, נוכל לגשת לכל סיטואציה, בעבודה ומחוצה לה, מתוך נקודת מבט עניינית, מבלי לחשוב על "מה יגידו". אם נלמד להרגיש שאנחנו לא לבד, ולכן לא יכולים לעולם להינטש, נוכל להיכנס למערכות יחסים אמיתיות, בלי טקטיקות ומניפולציות, אוהבים ושלווים עם בן הזוג או בלעדיו. אם נלמד לפתח הקשבה אמיתית, כל ילד יקבל מאיתנו בדיוק מה שהוא צריך כדי לגדול לאדם שהוא צריך להיות: שלם, בטוח, אוהב.
כשנמקד את המאמצים שלנו בעצמנו ולא במציאות החיצונית, בלמידה מההיסטוריה הפנימית במקום מההיסטוריה החיצונית, נגלה דבר מופלא: שהמציאות החיצונית מפסיקה לשכפל את עצמה. שכל רגע הופך להיות ייחודי, ולא לכוד בכבלי העבר. שאנחנו יכולים באמת להתחיל מחדש. שאם רק נקשיב למה שקורה – נוכל להשתחרר לחלוטין ממה שכבר קרה.

ומשהו על נומרולוגיה קבלית:

אחד המקומות שבהם הכי קשה לשחרר את ניסיון העבר ולהיות קשובים לחלוטין למציאות הנוכחית, הוא מערכות יחסים רומנטיות. בגלל כמויות ההזדהות, הערך העצמי והאנרגיה שאנחנו משקיעים במערכות יחסים זוגיות, רובנו צוברים עם השנים כוויות וצלקות, ומתקשים להתייחס לבן הזוג כמו שהוא: אנחנו מקרינים עליו את הכאבים ואת ניסיון העבר שלנו. במקום לשמוע מה רוצה וצריך, אנחנו שומעים מה היו צריכים בני הזוג שלפניו.
אבל לפי נומרולוגיה קבלית, אפשר לדעת מה צריך האדם שלפנינו. מה חשוב לו. עם מה הוא יכול להתמודד ועם מה לא. בן זוג שנתיב הגורל או יום הלידה שלו 2, זקוק למגע, רכות, הכלה. בן זוג שנתיב הגורל או יום הלידה שלו הוא 4 צריך להרגיש בטוח, עם קרקע יציבה תחת רגליו. מספרי 9 הם מיניים מאד, ומספרי 5 – חושניים וזקוקים למגע פיזי. מספרי 3 זקוקים להומור, אהבה ושמחה, ובלעדיה הם ינבלו. מספרי 8 הם ציידים וזקוקים למרדף. מספרי 7 צריכים שיידפקו על דלתותיהם ולא ירפו.
דרך היכרות עם המספרים של האדם שניצב מולנו בהווה, אנחנו יכולים להרפות משדי העבר. לשלח אותם לשלום, ולהתחיל מערכת יחסים חדשה…. עם עצמנו.
(איך מגלים מהו תמהיל המספרים שמאפיין את בן הזוג, וכיצד הוא משתלב עם המספרים שלנו? ייעוץ נומרולוגי יעשה את העבודה).

ועד שנצליח לתקן את עצמנו – אפשר גם לבקש עזרה מלמעלה. השיר הפעם מוקדש לדייג הבית: Darling, I will try to fix you