איך עוזרים לילד שנמנע בסיטואציות חברתיות?

יש ילדים שקשה להם ליצור קשר.
הם אלה שצופים מהצד במשחק או בפעילות החברתית,
ולא מעיזים לגשת.
הם אלה שיושבים בצד בימי הולדת וחגיגות,
אלה שגם אם הם יודעים את הכללים ומבינים את המשחק, לא יעזו להצטרף.
אפשר לקרוא להם "ביישנים", אבל זה לא תמיד העניין:
בדרך כלל, ילדים נמנעים שייכים לאחד משלושה סוגים:
א. בעלי טמפרמנט "מתחמם לאט" – יש דבר כזה, והוא אפילו לא נדיר: יש ילדים (ומבוגרים) שלוקח להם יותר זמן להיכנס לעניינים, ואם להשתמש בדימוי – הם אלה שצריכים לרדת במדרגות אל הבריכה ולא לקפוץ מהמקפצה. לא פעם, עד שהם נכנסים – כבר כולם במקום אחר. איך יודעים שזה העניין? בדרך כלל, ילדים עם טמפרמנט "מתחמם לאט" מתקשים במעברים בין פעילות לפעילות, אבל מרגע שהם נכנסו לעניינים – הם מסתדרים לא רע.
ב. בעלי ביטחון עצמי נמוך – יש ילדים שלא מספיק בטוחים בעצמם וביכולת שלהם לבצע משימות (לקפוץ בחבל, לשחק כדורגל, להציע חברות לילדה). ובאופן טבעי, ילדים כאלה לא פעם חוששים מדחייה ("כי למה שירצו אותי?") ולכן מעדיפים להימנע מלנסות.
ג. בעלי אופי מופנם – יש בתוכנו אנשים שצריכים יותר חברה – או פחות. יש ילדים שמספיק להם רק חבר אחד, ושפעילויות חברתיות יותר הומות לא נעימות להם.
***
אז איך עוזרים לילד הנמנע? תלוי בסיבה להימנעות:
עם טמפרמנט אין הרבה מה לעשות – זה האופי, ולרוב זה משתפר עם הגיל. ניתן לעזור (בקטנה) באמצעות הטרמה: להזכיר לילד מה הולך לקרות עוד לפני שזה קורה (נגיע ליום הולדת, יהיו כמה משחקים, אחר כך אוכל…)
ומה לגבי חוסר ביטחון עצמי? בגזרה הזו יש הרבה מה לעשות – אבל בעיקר חשוב
לבקר את הילד פחות – גם על זה שהוא נמנע! ביקורת מפחיתה ביטחון עצמי ומחזקת את הנטייה להימנע (כדי לא לקבל ביקורת).
במקום זה, חשוב לאפשר לילד להתנסות במגוון פעילויות, בלי לדרוש ממנו להגיע לתוצאה כלשהי – אלא להתמקד בתהליך; בדרך שהילד עושה. כך, ניתן לחזק אותו אפילו על שיפורים קטנים.
ואם הוא פשוט מופנם? אם הילד שלכם נפגש עם חבר אחד או שניים, וזה נעים לו ומספיק לו – זה ממש בסדר. אין צורך להתעקש. העיקר שהילד יחווה חברות וקשר שמתאימים לו.