פתח לנו שער

פוסט ובו ידובר: על המקום שממנו באים הרעיונות, של מי הם בכלל, ומה מגלה עליהם נומרולוגיה קבלית

מאז שאני זוכרת את עצמי, אני כותבת. כשהייתי ילדה כתבתי סיפורים, כשגדלתי כתבתי עבודות, אחר כך (לתקופה קצרה מאד, תודה לאל) כתבתי פרסומות, וכבר שתים-עשרה שנה אני כותבת כתבות.
"מאיפה באה לך ההשראה"? שאלו אותי לעיתים קרובות, ואני הסברתי שאין כזה דבר לחכות להשראה. מתחילים לעבוד, והרעיונות באים. ואם אין לי רעיון להתחלה, אני מתחילה מהאמצע. "אחרי הכל", הייתי טופחת על שכמי באין רואים ובשקט מוחלט, "רעיונות זה אני".
ועדיין, ביני לבין עצמי, הייתי נתקפת בפחד פתאומי שיום אחד כל זה ייגמר. שבוקר אחד אתיישב מול המחשב, ואגלה ששום רעיון לא מגיע. המאגר יתרוקן, וזהו.
ואז התחלתי לחוות חוויות מוזרות: לפעמים הייתי מגלה שאני כותבת כמו בטראנס. במהירות, בלי לחשוב פעמיים, כאילו מישהו לוחש לי באוזן. כשהייתי קוראת את הטקסטים אחר כך, הייתי מתפלאת: סליחה, מאיפה המשפט הזה הגיע? ממני? בחיי שלא ידעתי שאני יודעת לכתוב ככה.
כשהתחלתי לעשות מדיטציות בבקרים, זה קרה שוב. הייתי שואלת שאלה, ומקבלת עליה תשובה: מיידית, לפעמים מפתיעה, לפעמים מצחיקה. שוב, כאילו מישהו לוחש לי באוזן.

סליחה, אין לך גבולות?
ואז ירד לי האסימון בצלצולי שמחה. הבנתי שהרעיונות והתשובות הם באמת לא שלי. הם לא אני. הם רק משתמשים בי כמו צינור להגיע אל האדמה – לפחות כל עוד אני שומרת עלי פתוחה ונקייה.
ומכיוון שהם לא שלי – של הגוף והאישיות הסופיים, המוגבלים, המתכלים, שנקראים "מור" – גם אין להם סוף וגבול. הם שופעים, נובעים מהמעיין האינסופי שמשותף לכולנו, ורק מחכים שאפתח להם את השער. איך? כשאזיז את עצמי ואת האגו שלי מהפתח. ככה זה: האגו ("זה אני עשיתי! זה שלי! זה בזכותי!") מחזיר אותנו לתצורה האנושית שלנו, שתחומה בגבול פיזי ("אני זה אני, אתה זה אתה"), ושיש לה משאבים מוגבלים.
לעומת זאת, כשאנחנו מבטלים את האגו, אנחנו יכולים להתחבר לעולם כולו. לקיום הפיזי ולמה שמעבר לו. ושם  אף פעם לא נגמרים הרעיונות.

ומשהו על נומרולוגיה קבלית:
לפי נומרולוגיה קבלית, המספר שמקושר לרעיונות ולביטוי עצמי הוא 3. שלא במפתיע, המספר הזה קשור גם לילדותיות, לאהבה ולמזל. כולם מבטאים את אותו אופן הוויה בסיסי: היכולת להיות פתוחים, מחוברים לעצמנו ולאחרים, ערים לסימנים שבאים מבפנים ומבחוץ. במצב הזה אין גבולות בינינו לבין אחרים, ואין גבולות לאפשרויות ולרעיונות. אנחנו נותנים אמון בעצמנו כמו תינוק שמעז בניגוד לכל הפחדים ולכוח הכבידה להתרומם על שתי רגליים שמנמנות, ולעמוד. אנחנו נותנים אמון באחרים כמו ילד לפני שהסבירו לו לא לקחת סוכריות מזרים. אנחנו מוכנים לאהוב את האנשים שלידנו מתוך קבלה שלמה, כמו כשאנחנו מאוהבים. אנחנו מוכנים לאהוב את עצמנו כמו כשאנחנו משתקפים בעיניו של אדם שמאוהב בנו.
כשאנחנו שמים את האגו שלנו בצד, אנחנו לא יכולים שלא לאהוב. כשאנחנו מסתכלים על העולם במבט פתוח, סקרן, לא שיפוטי – כמו של ילד, הרעיונות לא יכולים להיגמר לנו לעולם. עצם הנכונות לשים את האגו בצד ולהפסיק לומר "זה שלי", פותח לנו את הברז של הרעיונות שזורמים מלמעלה.
אם יום הלידה שלכם הוא 3, 30 או 12 לחודש, או שמספר הגורל שלכם הוא 3 (ובמידה מסוימת גם אם נולדתם ב-13, ב-23 או ב-31 בחודש), אשריכם: ביטוי עצמי הוא הדרך שלכם בחיים. אל תתנו לאף אחד, ובטח לא לאגו שלכם, להפריע לכם להיות שם עד הסוף.