שינויים בהרגלי השינוי

פוסט ובו ידובר: על כבישים לא נכונים, על מנטרות ניו אייג'יות ועל נומרולוגיה קבלית

יש כמה דברים קטנים שאני רוצה לשנות בחיי. לא הרבה. נגיד – שניים שלושה. או ארבעה. או אלף. מאד חשוב לי שהדברים האלה ישתנו. יש רק עניין אחד קטן, לא רציני, שעומד בדרכי: אני רוצה שהם ישתנו בעצמם, בלי עזרה מצידי. לא בגלל שאני עצלה: חס וחלילה. פשוט קצת קשה לי.
למשל, מאד חשוב לי שיהיה פחות עומס בחיי. אני רק רוצה שזה יקרה לבד, מעצמו, בעוד אני ממשיכה לקפוץ על כל מציאה לעשות עוד משהו מדליק. חשוב לי גם להיות אמא כזו טובה, שמשחקת מדי יום עם הילדים, ואני בהחלט אעשה הכל שזה יקרה (כלומר, הכל, חוץ מלוותר על כל אחד מעשרת אלפים הדברים שממלאים את אחר הצהריים שלי).
אני בפירוש רוצה זוגיות מהסרטים. זוגיות מלאת שיתוף, אינטימיות ונדיבות. ואני גם בפירוש רוצה שאת זה בעלי יספק לי, עם זר פרחים קשור בסרט, בעוד אני ממשיכה להתחשבן להנאתי ולהעדיף היעלבויות נרגנות בנוסח פאסיב-אגרסיב על פני הטירחון של שיחות נפש עמוקות וארוכות.
אני רוצה להגיע לתובנות, רק בלי לטרוח לשבת למדיטציה, שגוזלת עשר דקות תמימות מהמשימה רבת החשיבות להתפתחות העצמית של הכנת הסנדוויצ'ים בבוקר. אני רוצה להוריד שני קילו, רק בלי לוותר על שוקולד (ואז על החבר שלו, ועל החבר של החבר שלו. ועל החבר של החבר שלו ואפילו על החברה של החבר של החבר שלו. מה יש, גם לעוגיות מגיע מקום בעולם, שלא לומר בבטן שלי). אני רוצה ללמוד להקשיב, רק שקצת קשה לי להפסיק לדבר. בקיצור: אני רוצה שינוי. בהחלט. רק בלי להשתנות בעצמי.

רוצים שינוי? תשתנו

תורות ניו-אייג'יות רבות משמיעות בשנים האחרונות מנטרות קבועות: "רוצים שינוי? תבקשו, והוא יגיע". רוצים כסף? שימו שטר על לוח ההשראה שלכם. רוצים אהבה? תזמינו אותה מהיקום. רוצים עבודה חדשה? תכתבו את זה על הראי במקלחת. רוצים קציצות עם אפונה? (סליחה, התבלבלתי. זה בא משיחה אחרת, עם הילדים).
ובכן, יש לי חדשות בשבילכם: זה לא יקרה. לפחות לא ככה. (יש לי גם חדשות בשביל הילדים שלי: עוד פרצוף אחד על אפונה, ואתם עוברים לאכול סנדוויצ'ים).
מי שלא מוכן להשתנות בעצמו, לא יקבל שינוי. או כמו שמצטטת תמיד המאמנת האישית החביבה עלי, אורלי כץ: "אם אתה ממשיך לעשות את אותם דברים, אל תתפלא אם אתה מקבל את אותן תוצאות".
כן, ככה זה. מי ששם בסיר אפונה ורסק עגבניות, לא יקבל סושי, מי ששם בזוגיות שלו התחשבנות לא יקבל בחזרה נדיבות, ומי שלא מפסיק לקחת על עצמו משימות, לא יקבל חיים נטולי לחץ (כן, אני מדברת אל עצמי, והיא כרגע מאד מתביישת בעצמה, שבתורה מורידה את הראש. סוג של בבושקה דמיונית).
כדי לקבל שינוי לא מספיק לרצות בו ולהתפלל אליו: צריך להיות אותו. נכון, המשפט האחרון לא היה עברית משובחת, אבל הוא בהחלט היה אמת לאמיתה. כדי לקבל אהבה צריך לאהוב. כדי לקבל שלווה צריך להרפות. כדי לקבל עושר צריך להתנהג כמו עשיר (לא, לא רק להוציא כסף לרוב: גם לחשוב בהתלהבות איך להרבות אותו). לא במקרה דווקא כשאנחנו מאוהבים כולם מתחילים איתנו, לא במקרה דווקא כשאנחנו שקועים מעל הראש בפרויקט מלהיב מגיעות הצעות לפרויקטים מלהיבים נוספים, ולא במקרה כסף נמשך לכסף: כשאנחנו מכווננים לתדר מסוים, ממש לא מפתיע שאנחנו סוף סוף מצליחים לקלוט את התחנה.

אבל איך אפשר?

הצרה היא, שכאן נכנסות כל ההתנגדויות שלנו לפעולה. אנחנו פשוט לא יכולים להשתנות: אין לנו זמן לזה. או משאבים. או ידע. או כוח. אנחנו כבר מבוגרים מדי. אנחנו עסוקים מדי. זה בכלל לא אנחנו שצריכים להשתנות, זה הוא (כלומר הבעל, הילד, הבוס, העולם).
בסיכומו של דבר, אנחנו מתפנקים. אנחנו רוצים משהו – אבל לא מוכנים לשלם את המחיר שלו. ובשביל פריצת דרך, שינוי מהותי, אין שום ברירה אחרת: אנחנו צריכים לתת משהו בחזרה. לשלם את המחיר הזול מאד, למעשה – של השתנות.
כשאנחנו מסרבים להשתנות כדי לקבל שינוי, אנחנו בעצם אומרים: "אני רוצה להגיע לחיפה, אבל ממשיכה לנסוע על הכביש לבאר שבע" (פתק לעצמי: אדם נטול חוש כיוון, מוטב שלא ישתמש במטפורות כבישים, גם אם הן נוחות. עצמי בפתק חזרה אלי: "לא שואלת אותך"). אם היינו מוכנים לעבור לכביש הנכון, כבר היינו מגיעים.
אז למה אנחנו נשארים בכביש הלא נכון? פשוט מפני שאליו אנחנו רגילים. אז אנחנו מספרים לעצמנו שקשה. לא, לא סתם קשה: בלתי אפשרי.
אבל האמת היא שהשינוי לא דורש דבר – מלבד ישרות אמיתית, עמוקה. מלבד להגיד לעצמנו מה אנחנו רוצים, מה המטרה שלנו, ולעוף על עצמנו, גם אם הדרך לא טבעית, משונה, אחרת. זה אומר לוותר על התנגדויות ותירוצים, גם אם הדרך דורשת מאיתנו לגדול ולממש מיומנויות חדשות. זה אומר להבין שהשינוי – (זהירות! כולם לזוז! קלישאה עומדת לנחות ממש כאן!) באמת מתחיל בתוכנו, וגם נגמר שם. זה אומר להבין שאין שום דבר בחוץ. רק בפנים.

ומשהו על נומרולוגיה קבלית:

כשאנחנו מחליטים להשתנות בכיוון שנכון לנו, היקום תומך בנו. לא, לא במילים יפות: בהזדמנויות, במצבים שיקדמו אותנו אל המטרה שלנו – או לפחות במצבים שיכינו אותנו אל השינוי.
זה קורה, מפני שלפי נומרולוגיה קבלית, הנשמה שלנו מחוברת מרגע לידתנו אל היקום, או האלוהות. הנשמה שלנו, אותו חלק אלוהי שנשתל בנו ברגע שליבנו החל לפעום, ממשיכה להזרים נתונים ומידע אל ספינת האם שלה – היקום כולו. היא משדרת מה חסר, מה צריך, מה אמור להשתנות לטובתה, למה היא זקוקה באמת. אל השדרים האלה, היקום מגיב בשליחת מצבים והזדמנויות. אבל מכאן, העבודה היא שלנו: להבין את הסימנים ולהקשיב להם; לגלות את השיעורים וללמוד מהם; לזהות את ההזדמנויות ולקפוץ עליהן.
איך עושים את זה? הדרך הבטוחה תמיד היא להפנות תשומת לב: לשים לב אם מגיעות אלינו באופן קבוע הזדמנויות בתחום מסוים. אם מגיעים אלינו רמזים שוב ושוב. אם יש יותר מדי צירופי מקרים בתחום מסוים. לפעמים הרמזים הם חיוביים, אבל לפעמים שליליים: כשאנחנו שוב ושוב עוברים התנסויות לא נעימות עם כסף, עם זוגיות, עם עבודה – זה סימן שעלינו לעבור כביש.
(וכן, אפשר גם לפנות לייעוץ נומרולוגי למען קיצורי דרך: הדברים שלהם זקוקה הנשמה שלנו כתובים ומקודדים במספרי תאריך הלידה שלנו).