בלוז לחופש הגדול

פוסט ובו ידובר: על חופשות, על בחירה חופשית ועל נומרולוגיה קבלית

יום שישי. בוקר. פנים. מטבח.
על השיש: עוף שלם, בשר חתוך, ירקות. ליד השיש עומדת אשה. והיא לא, לא, לא רוצה לבשל. בשום פנים ואופן. מה היא כן רוצה? ובכן, היא רוצה להתפטר. או.קי? היא פשוט רוצה להתפטר.
האשה הזאת היא אני, אם לא הבנתם. ובשבוע האחרון כל מה שרציתי זה להתפטר. נמאס לי להסיע לחוגים רק כדי לאסוף מהם אחר כך, נמאס לי לבשל רק כדי לשטוף כלים אחר כך, נמאס לי לנקות את השיש בערב רק כדי ללכלך אותו בבוקר מחדש, נמאס לי לראיין כדי להצטרך לארגן את כל זה אחר כך בכתבות. נמאס לי מכל התפקידים שלי.
מכירים את הבדיחה על המשפחה שהייתה כל כך ענייה, שאפילו העוזרת, הנהג והגנן שלה היו עניים? אז אני כל כך שחוקה, שאפילו כרטיס האשראי שלי נשחק, ולא מוכן לעבור יותר בתחנות דלק. כל כך נגמרה לי הבטריה, שהסלולרי שלי הפסיק להיטען. בקיצור, אפילו החפצים בחיי צועקים לי: "הלו, גברת, תעצרי".
למרבה המזל, ביום שני אני יוצאת לחופשה. לרוע המזל,  בחודש האחרון הטרפתי את עצמי לדעת רק כדי להרשות לעצמי לומר בקול רם: זהו, נגמר לי הסוס.

חג החירות

לא שזה תירוץ, אבל אני לא היחידה שמתעקשת להגיע ל"לא יכולה להמשיך" כדי לומר "אני רוצה להפסיק". לדוגמה – מתי בפעם האחרונה נכנסתם למיטה סתם כי בא לכם לנוח, ולא מפני שהייתם עייפים מדי מכדי להחזיק את העיניים פקוחות?
מתי עזבתם את הבית, הכלים, הילדים, העבודה וכל השאר רק כי התחשק לכם לראות סרט בטלוויזיה או לקרוא ספר, ולא כי נגמר לכם הכוח?
מתי לאחרונה לקחתם חופשה סתם ככה, למרות שהייתם רעננים ומלאי עוז ועזוז, ולא כי הילדים בחופשה וצריך להיות איתם / במשרד יוצאים לחופשה מרוכזת / אתם פשוט תתפרקו אם לא?
וכמה פעמים קרה לכם שתפסתם וירוס או חיידק, והיה לכם ברור ממש שזה רק בגלל שהגוף שלכם צועק עליכם לעצור, ואתם לא מקשיבים?
טוב, לא באמת חייבים לענות. כולנו רואים את התמונה, כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה – ועכשיו, אני מזמינה אתכם ואותי ליציאת מצריים. כן, למרות שלא פסח עכשיו. אני מזמינה אותנו לוותר על הצורך לעבור בין המיצרים כדי לצאת אל המרחב. להפסיק להצטרך את ה"צר לי, קשה לי, כואב לי" כדי ללכת לנוח. להפסיק להזדקק לנוגש שרוכב מאחורינו עם השוט, כדי לקפוץ למים הקרים של "אני רוצה, ולכן מגיע לי".
כן, זה כל העניין: אני רוצה, ולכן מגיע לי. אם אני רוצה לבלות במיטתי, אין שום צורך לגייס לשם כך עייפות. אם אני רוצה לראות שם סרט, אני לא צריכה בשביל זה חום גבוה. אם אני רוצה הפסקה מהבישול והניקיון, אני לא צריכה שום "אין לי כוח" בשביל זה. אם אני רוצה להפסיק לעבוד, אני לא זקוקה לשם כך לשחיקה. כל מה שאני צריכה זה לבחור. בלי תירוצים, בלי רגשי אשמה. רק לבחור. ולהבנה הזאת אני קוראת "החופש הגדול".

ומשהו על נומרולוגיה קבלית:

לפי נומרולוגיה קבלית, המספר המקושר למושג חופש הוא מספר חמש. שלא במקרה, הוא קשור גם למרחב אישי, נסיעות ותחבורה, לשינויים, וכן לקשר לחו"ל.
אנשי חמש (כאלה שנולדו ב-5, ב-14 וב-23 לחודש, או שנתיב גורלם לפי נומרולוגיה קבלית הוא מספר 5) זקוקים לשינויים תכופים, לגיוון בחיים, לחופשות. הם משתעממים מהר, חושבים מהר, רואים תמיד את הדבר הבא. הם זקוקים יותר מכל למרחב אישי, ל"ספייס": הם לא יכולים לסבול ש"יושבים" עליהם, שמנהלים אותם, שמפקחים עליהם. אחת לאיזה זמן מוגבל הם פשוט חייבים לתפוס אזימוט, להתרחק. גם שנה אישית מספר 5 (בתוך מחזור תשע השנים של נומרולוגיה קבלית) קשורה לאותם נושאים, ולא פעם היא מאפשרת לנו לערוך שינויים אחרי חשבון הנפש של שנה אישית מספר 4. ואולי זה הקשר המתבקש בין הדברים: מוטב לכולנו להשתמש באנרגיית השינוי של החמש, כדי לצאת מההרגל לנוח רק כשאין ברירה; ולאפשר לעצמנו את החופש לקחת חופש. סתם ככה, בלי תירוצים.