מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?

פוסט שבו ידובר: על משחקי ילדים, על ייעוד אישי ועל נומרולוגיה קבלית

הסימן הראשון למשבר גיל 39 וחצי שלי היה כמעט סמוי. בשיחה על ארוחת בוקר ענקית מצאתי את עצמי מייללת לחברתי  החכמה ענת על נושא בלתי צפוי ובלתי אופייני לחלוטין: הקריירה שלי. "לאן יש לי להתקדם?" אמרתי לה בעוד עיניי נגדשות דמעות וקולי רוטט. "אני כותבת בעיתון שאני אוהבת, עם אנשים שנעים לי לעבוד איתם, על נושאים שמעניינים אותי. אבל מה הלאה? כל החיים אמשיך לעשות אותו דבר? אני לא רוצה להיות עורכת. אני גם לא רוצה לעבור לעיתון אחר. תראי אותי, בגיל 39 אין לי אופק תעסוקתי!" (כן, ככה בדיוק, במילים האלו ממש. דרמטיות, איך לומר, היא בהחלט הצד החזק שלי).
למרבה המזל, חברתי ענת, שנולדה בשני לינואר, ניחנה באוזן רגישה ובסבלנות אינסופית, כמו כל אנשי 2 (ראו בפוסט "המופע של שיא הרגש"). במקום להזכיר לי שלעובדי מכרות באפריקה יש קצת פחות אופק תעסוקתי ממני, וגם התנאים הסוציאליים שלהם טיפה פחות טובים, היא רק הביטה בי בהתעניינות. "אין לך אופק תעסוקתי?" היא שאלה. "את מתכוונת שאת פוחדת להשתעמם?"
הודיתי שכן. זה נשמע פחות הרה גורל מ"אובדן אופק תעסוקתי", אבל האמת היא שהיא צדקה. "אז תפסיקי לדבר שטויות. תמשיכי לעבוד בעבודה שלך, ותמצאי לך עניינים נוספים להתעניין בהם", פסקה ענת, ולקחה עוד ביס מהחביתה. אמרתי תודה, גמרתי את פרוסת הלחם האחרונה, וחודש אחר כך התחלתי לכתוב איתה ספר הדרכה, וללמוד נומרולוגיה. חברתי ענת אשה חכמה, כבר אמרתי?
לא מזמן ראיינתי לכתבה ב"לאשה" אשה חכמה אחרת, שעברה לא מעט בחיים – המחזאית חגית בודנקין, שבימים אלה רצה ברחבי הארץ ההצגה שלה, "יציאת מצריים".  בילדותה, סיפרה לי חגית, היא נהגה לכתוב הצגות ולהציג אותן יחד עם אחותה – שעם השנים הפכה לשחקנית, וכיום משחקת באותה הצגה. "אני תמיד אומרת לאנשים שאם הם רוצים לדעת מה הכיוון שלהם, שיבדקו מה הם עשו כשהם היו ילדים", אמרה לי חגית, ואני נזכרתי מייד איך בתור ילדה שיחקתי במורה, ואיך בכיתה ד' התחלתי לכתוב רומנים באורך מלא (למרבה הצער, לא הצלחתי לחזור על הדבקות במטרה בגיל מבוגר יותר).
הבחירות התעסוקתיות שלי מעולם לא נעשו בצורה מודעת, שקולה ומפוכחת. ההזדמנויות הגיעו, ואני קפצתי עליהן. נהייתי קופירייטרית בעקבות מודעה בעיתון. לימדתי תקשורת כי בדיוק התפנתה משרה בבית הספר שבו עבד בן זוגי. התחלתי לכתוב בעיתונות בעקבות מודעה נוספת, ועברתי ל"לאשה" אחרי שיום אחד כרמל קרמן, כיום עורכת "מנטה" ואז סגנית עורכת ב"לאשה", התקשרה לשאול אם אני מעוניינת. אפילו לנומרולוגיה הגעתי בעקבות מפגש לא צפוי ברכבת עם איש מקסים ונומרולוג מצוין – דב גרגור. במקום לפנות כמו תמיד לקרון השמאלי, פניתי ימינה. השיחה שהתחילה בינינו אז ברכבת נמשכת כבר קרוב לשלוש שנים.
לכאורה – לא היה פה שום דבר מודע. אבל ביני לבין עצמי אני יודעת שהכל קשור, הכל מחובר, הכל צפוי. חלקים עמוקים בתוכנו יודעים בדיוק מי אנחנו, מה אנחנו רוצים, מה יעשה לנו טוב. את הקולות הפנימיים הללו קל יותר לשמוע בילדות – כמו שקל יותר בילדות לשחק ולומר אמת; להחצין את הפנים שלנו בטבעיות. ככל שאנחנו מתבגרים, שכבות איטום מונעות מאיתנו לשמוע את הקולות הללו. ציפיות של ההורים, פחדים, אגו – כולם דוחפים אותנו למקומות אחרים. אבל אם נרפה מהצורך לשלוט, לכוון ולמצוא "אופק תעסוקתי" או "קריירה רצינית", העולם כבר יקרה בדרכנו, כאילו במקרה, את ההזדמנויות המתאימות להיות בדיוק מי שאנחנו רוצים להיות.

משהו על נומרולוגיה קבלית:
לפי נומרולוגיה קבלית, כל אחד מאיתנו נולד עם תוכנה אישית משלו, שקובעת באילו סביבות ומקצועות הוא יהיה מסופק, היכן הוא יוכל למלא את הפוטנציאל המלא שלו, איך יצליח להגשים את הייעוד האישי שלו.
הצופן שבו כתובה התוכנה הוא ספרות: מספרי תאריך הלידה שלנו. תאריך הלידה מגלם בתוכו תכונות, וממנו מחושבים מה שקרוי בנומרולוגיה קבלית "פסגות ואתגרים": ארבעה מחזורים בני תשע שנים, שבהם אנחנו אמורים להגשים את ייעודנו עלי אדמות.
כל מחזור מסומן במספר אחר, המכונה "פסגה": באותה תקופה, עולה בנו צורך לבצע עבודות מסוימות ולהתעניין בתחומים הקשורים לאותו מספר, ובמקביל מגיעות מהיקום הזדמנויות הקשורות באותו תחום. למשל, בפסגה 1 יש צורך , עניין והזדמנויות לעסוק בניהול או להיות עצמאיים; ובפסגה 7 יש משיכה לתחומים של רוחניות, טיפול ולימוד. במקביל לכל פסגה קיים אתגר: מספר המסמן את הדרך שבה צריך לבצע את המשימה שקובעת הפסגה. למשל – אתגר 1 אומר: "נא להתחיל התחלות חדשות" או "נא לנהל". עם זאת, האתגר יכול לסמן גם את התחום שיקשה עלינו באותה תקופה: למשל, אתגר 2 אומר "תהיה זוגי", או "תפעל בטקט", אבל גם מרמז שדווקא אלו עלולים להוות קושי עבורנו באותה תקופה.
חישובי פסגות ואתגרים הם הדרך המאד יעילה של נומרולוגיה קבלית לבצע הכוונה מקצועית. לא פעם בשיחות עם נועצים מתברר שהכיוון שעליו מרמזים המספרים היה בדיוק הכיוון אליו רצו אותם אנשים בתוך תוכם לפנות – אבל לא העיזו מסיבות שונות ("אין בזה כסף…", "אשתי תכעס…", "זה לא מספיק נחשב…"). כך, חישובי פסגות ואתגרים מראים לנו בבהירות את הדרך בחזרה אל עצמנו, אל ייעוד אישי שמחכה לנו בסבלנות עד שנקשיב.