מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?

כשאהיה גדולה בטוח אדע.

אז מה תרצי להיות כשתהיי גדולה? השאלה הזו עוברת לי בראש לאחרונה; פה ושם אפילו שואלים אותי על זה. שינויים בדרך אלי (או יש לומר – אני בדרכי אליהם), ואיכשהו גם היום, כמו לפני עשר או עשרים שנים, אין לי מושג עדיין מה ארצה להיות כשאהיה גדולה. יש לי רעיונות ספציפיים (עוד ספר הורות. תכנית רדיו. הרצאות בתל אביב. רומן שמחכה לסיומו במגרה כבר חמש שנים. מתישהו, בלי נדר) אבל אין לי איזו תכנית אב גדולה; מה שקראו פעם "אופק תעסוקתי". במילים אחרות, אין לי תכניות לעתיד. רק להווה.

הדברים שאני דוחה לאחר כך

ובעבר אולי הייתי מתבאסת מזה. יורדת על עצמי קלות (או פחות קלות). אבל היום אני מדפדפת את השאלה. בעיקר בגלל שאני מבינה שאין טעם.
אין טעם, כי מה שאני רוצה לעשות, אני עושה. כל הזמן. כבר עכשיו. כל הזמן באים רעיונות, כל הזמן הם מתממשים ומבשילים בדרך כזו או בדרך אחרת. מתעצבים, נהיים. מה שבא לי ופשוט לי לעשות אני עושה בלי הרף.
וכשאני מספרת לעצמי מה ארצה לעשות כשאהיה גדולה, אני בעצם מספרת לעצמי מה אין לי אומץ לעשות עכשיו. מה נדמה לי שגדול עלי, שבלתי אפשרי לי (למשל, לפנות לתחנות רדיו בנוסח "מהות החיים". למשל, להזמין מקום בתל אביב להרצאה).
וכשאני מספרת לעצמי מה ארצה לעשות כשאהיה גדולה, אני בעצם מספרת לעצמי מה אני דוחה לאחר כך. מה אני חושבת שאני אמורה לעשות, אבל לא באמת בא לי. תיאורטית יהיה נהדר לגמור את הרומן. מעשית יש לי תמיד דברים דחופים יותר. במילים אחרות, לא בא לי על זה כרגע.

שם קוד לכל מה שלא בא לי

"כשאהיה גדולה" – כך אני מבינה – הוא שם קוד לכל מה שלא בא לי להתעסק בו כרגע; לשלם את המחיר על ההתמסרות לדבר. נדמה לי שאי פעם אהיה גדולה מספיק כדי לשלם את המחיר הזה בלי הנד עפעף. פעם זה יהיה לי קלי קלות. פעם, כשאהיה גדולה.
וזה הרי כל כך לא כך: נכון, כשאהיה גדולה דברים כאלה יבואו לי בקלות. אבל אז, כשאהיה גדולה, כל זה כנראה לא יעניין אותי. יעניינו אותי דברים של גדולים.
(בדיוק כמו שאנחנו צוחקים כשילדים קטנים אומרים שהם רוצים להיות כבאי, שוטר או מוכר בחנות גלידה: אנחנו יודעים שכשיהיו גדולים, הם ירצו דברים אחרים לגמרי).
וכך אני מניחה לעצמי: מותר לי לעזוב את הדברים שארצה לעשות כשאהיה גדולה לנפשם. מוטב לי לעסוק במה שמעניין אותי עכשיו. במה שלא מפחיד אותי עד כדי שיתוק.
להתעסק במה שגודלי הנוכחי מתאים לו.
אולי – אולי רק קצת אני צריכה להתמתח.

נ.ב. 1: ואם גם אתם מרגישים שאין לכם מושג מה תרצו להיות כשתהיו גדולים, ושאולי הלכתם לאיבוד לעצמכם בדרך – מוזמנים לטיפול תטא. להשיל את הקליפות, ולהגיע אל מה שאתם רוצים – ממש עכשיו.

נ.ב. 2: "אמא, מתי אהיה כבר גדולה"? "בעוד כמה שנים, ילדתי". (לע', הלא היא רחל)