פוסט שלא מן המניין
אם אקפוץ מהאגו שלי למציאות כרגע, יש סיכוי טוב שאתרסק.
שלי גרוס (שלי גרוס! המלבישה!) המליצה על הבלוג שלי במשימת העברות – פרוייקט מקסים שהתחילה חלי גולדנברג, שבו בלוגריות ממליצות על חמישה פוסטים שלהן שהן אוהבות במיוחד, ועל חמישה בלוגים של אחרים שהן אוהבות במיוחד.
ושלי גרוס (שלי גרוס! המלבישה!) המליצה על הבלוג שלי.
אומר זאת שוב, פעם אחרונה ודי, בבקשה וסליחה: שלי גרוס (שלי גרוס! המלבישה!) המליצה על הבלוג שלי. הא!
רגע של וידוי: כתבתי פעם בפייסבוק שבגלגול הבא אני רוצה להיות שלי גרוס.
או לפחות לכתוב כמוה. מהודק. משעשע. אינטליגנטי. מלא ציטטות של מוסיקה וספרים וסרטים.
או לפחות להבין באופנה כמוה.
(פוני כמו שלה כבר עשיתי).
(וגם לקחתי ממנה את הרעיון לצרף שיר בסוף כל פוסט).
אז עכשיו, אחרי שנרגעתי קצת, אני רוצה לומר תודה.
תודה לשלי, ותודה לפייסבוק, אותה רשת וירטואלית מושמצת, על האפשרות לפגוש בלוגים מצוינים – וגם סטטוסים מצויינים – שמאחוריהם עומדים אנשים אמיתיים, שגרים נורא רחוק ממני (כלומר, אני גרה רחוק מהם, אבל לא נתעסק בקטנות). על ההזדמנות לפגוש כותבים נפלאים, רעיונות יפים, איכפתיות (לא להאמין איזה תגובות מנחמות, משמחות, אוהבות, קיבלתי אחרי שכתבתי על התאונה שעברתי), חיזוק לתחושה שכולנו כאן יחד. ולא חשוב באיזו דרך. אנשים שפגשתי כאן – קוראים וכותבים – הפכו חשובים לי. ובסופו של דבר, אולי זה הכי חשוב: היכולת לרגע להיות קשורים, להביא זה לזה נחמה והבנה ומשמעות. ואם הדרך החדשה היא לא להיפגש בכיכר השוק אלא בדף בפייסבוק, סו בי איט.
ואחרי כל זה, למשימה.
הנה חמישה פוסטים שלי שאני קשורה אליהם במיוחד:
אולי רציתי קצת יותר מדי
למעלה למטה
בת כמה אני?
אוהבת אותך, עוזבת אותך
יש לך זמן
(ומשהו שהוא לא ממש פוסט. יותר סיפור אישי:) מבצע יונתן
וחמישה בלוגים של אחרים שאני אוהבת במיוחד:
אביבית משמרי, בגלל העדינות. ובעיקר את הפוסט הזה
ימימה עברון, בגלל שהיא מנסחת הורות נפלא, ובמיוחד את הפוסט הזה
כתוב בחומר, של אהובתי מיכל קרן-גלמן. מעט מדי פוסטים, אבל כל כך הרבה יופי. ובמיוחד את זה
"יותר מדי סרטים", של נועם רשף, בגלל שדרכו אני מרגישה תרבותית, ובעיקר את זה
בביתי שבמדבר של אליען לזובסקי, שכמוני נעוצה היטב בפריפריה, בעיקר את הפוסט הזה.
וכמובן, המלבישה. ובין השאר אני זוכרת את זה.