שיהיו לך חיים בעלי ערך

מה שאני מאחלת לעצמי ביום ההולדת הזה

פעם, כשהייתי קטנה, היינו מאחלים זה לזה בימי ההולדת: "שתגשימי את כל החלומות שלך" (לעיתים היינו מאחלות "שתישארי את", כאילו יש אופציה אחרת. אם הייתה, בטח היו שנים שהייתי חוטפת אותה בשתי ידיים. ממש רציתי להיות מישהי אחרת).
כשגדלתי, מצאתי את עצמי מאחלת לעצמי איחול הרבה יותר צנוע: שיהיו לי חיים שלווים. ויתרתי על הרעיון שאגשים את כל חלומותיי. הסתפקתי באלה שהגשמתי: משפחה, בית, חברות, עבודה מעניינת. ורק רציתי ששום דבר רע לא יקרה ולא ישתנה. רציתי שמירה והגנה מפני כל מה שרע ועצוב בחיים: מחלות. אובדנים. כאב. דחייה. עוני.

במוקדם או במאוחר תירטבי

ואז עברו עוד כמה שנים, והבנתי שאין סיכוי. זו בקשה לא מציאותית. החיים קורים, ויש בהם תמיד דברים שאינם לשביעות רצוננו (וזה עוד במקרה הטוב: במקרה הרע, יש בהם דברים שמאיימים על חיינו ועל חיי האהובים עלינו). הבנתי שככה זה: בחיים לפעמים יורד גשם, ואם את מספיק זמן בחוץ, במוקדם או במאוחר תירטבי.
יותר מזה: הבנתי כבר שלפעמים מה שנראה לנו הכי נורא ואיום מתגלה כבעל ערך גדול אחרי זמן. בסופו של דבר, גיליתי, כמו שכולם מגלים, שהקושי הוא בעיני המתבוננת (כמו שאמר גשה דמדול ברטריט המצוין שהייתי בו לפני חודש: "אתה יכול לומר 'איזה באסה, אני לבד' או 'איזה מזל, יש לי פרטיות'"). ולא שאני רוצה שאיזה אלוהים בשמיים יבחן אותי על זה: בחיי שאני מעדיפה עדיין חיים בלי קשיים גדולים. אבל אם אני בעניין רשימת משאלות בת קיימא, אני חושבת שהבקשה הכי מדויקת שלי תהיה: "אני רוצה לחיות חיים בעלי ערך".

מה זה בכלל, חיים בעלי ערך?

ומכיוון שככל הנראה כבר לא אשיג הישגים יוצאי דופן בשום תחום (אני בת 48, מה שאומר שכנראה לא אגדל לעצמי כשרונות חדשים ומפתיעים, ובטח שלא אהיה ילדת פלא), נשאלת השאלה מה זה אומר – חיים בעלי ערך, והאם אפשר לחיות כאלו גם כשאת לא מדענית אטום / חוקרת סרטן / מצילה דולפינים מהכחדה. האם אפשר לחיות חיים בעלי ערך כשאת סתם אשה קטנה (פעם הייתי מטר שישים, עכשיו בטח טיפה פחות), שחיה ביישוב קטן, במדינה קטנה, ולא עושה שום דבר ששווה לכתוב עליו בעיתונים? במילים אחרות, האם חיים בעלי ערך הם משהו שכל אחד יכול להשיג?

להיות טובה לאחרים ולעצמך

וכשאני חושבת על זה, אני חושבת שכן. שחיים בעלי ערך, הם, הכי בקיצור, חיים שבהם את מצליחה לתרום לאחרים. חיים שבהם את משמעותית לאחרים. חיים שבהם את טובה לאחרים. חיים שבהם אחרים יכולים להיתמך בך. לסמוך עלייך. חיים שבסופם את יכולה לומר: "ובכן, השארתי את העולם קצת יותר טוב אחרי לכתי". אפילו בטיפונת.
ובשביל זה את צריכה להתפתח בעצמך: לצאת מקליפת הביצה המסוגרת והמוגנת של "בשבילי", "למעני", "אני צריכה". את צריכה ללמוד ולגדול כדי להבין שאת רק חלק, תא בגוף של האנושות, שהיא בעצמה איבר בגוף של העולם, שהוא בעצמו תא זערורי בישות המהממת של היקום.
את קטנה, וזה בסדר. את לא צריכה להיות גדולה בשביל לתרום לגוף העצום הזה שאת בתוכו. רק לחיות כשאת עושה כמיטב יכולתך לעשות את תפקידך: להיות טובה לאחרים ולעצמך.

ובשביל חיים כאלה את לא חייבת להיות אמא תרזה או מרטין לותר קינג או גואנקה. את יכולה להתחיל בקטן: להיות טובה לילדים שלך. לכלבה שלך. לבן הזוג שלך. להיות קשובה יותר כשמדברים אלייך. לשים לב לכאב של אלה שנקרים בדרכך (כולל חרקים שהתהפכו על הגב), ולא להתעלם ממנו.
להיות חביבה יותר לנציג השירות של חברת הטלפון המעצבנת. זו לא אשמתו. לאסוף אחרייך את האשפה בכל מקום שאת נמצאת. להשתדל לא להוציא את האשפה שלך החוצה (במיוחד אם מדובר באשפה מילולית). להיות אדיבה. להיות חביבה. לשאול את עצמך בכל בוקר: במה – ועם מי – אני יכולה להיטיב היום?

וגם להיות טובה אלייך

וגם – להיות טובה לעצמך. לא לשכוח את זה. כי גם את חלק מהגוף הזה, העצום, וגם את צריכה יחס חם, פה ושם.
להקשיב לגוף שלך. לאכול נכון / לישון מספיק / לצחוק המון / ללמוד משהו חדש כל יום.
ולזכור שכשאת טובה אלייך, את טובה לכל המנגנון. לכל היקום העצום הזה שאת קצה קצהו של האצבעות שלו.
אבל בסוף, לא להשאיר את זה אצלך: לא להישאר במעגל הקטן של "אני, עצמי ואנוכי". כי כל פעם שאת שם, את מאושרת פחות, וגורמת פחות אושר לאחרים. ולא חבל על כל דקה כזו?

יש לי מטרה

וכן, אני יודעת שאני עוד לא שם (כמו שאומרים אצלנו בעדה). אני בתהליך (גם את זה אומרים אצלנו בעדה). הרבה מדי פעמים אני מייצרת לעצמי מצוקות במקום להפנות את המבט החוצה. הרבה מדי פעמים אני עסוקה במה שאין לי, במקום במה שיש לי לתת.
ולכן אני רוצה להזכיר לעצמי היום, ובכל יום: יש לי מטרה. אני רוצה לחיות חיים בעלי ערך. אני לא יודעת מתי אני אגיע לשם, אבל אני יודעת שהזמן להתחיל עם זה הוא ממש עכשיו.

נ.ב. השיר שט' אהובי כתב בשבילי, ומזכיר לי שלא מספיק להשאיר את הכוונות הטובות בפנים. צריך לעשות איתן משהו בחוץ