ילדים שלנו –
הלוואי שהשנה התיק לא יהיה כבד מדי
ושחומר הלימוד לא יהיה קל מדי.
הלוואי שהשנה אף אחד לא יציק לכם בהסעה, ושגם אתם לא תציקו לאף אחד. ושתזכרו לשבת בכיסא ולחגור – אפילו אם כל האקשן קורה במעבר.
הלוואי שהמורה תאהב אתכם כמונו. הלוואי שהיא תצליח לראות את הקסם מאחורי השובבות, את הרגישות מאחורי החרדה, את התינוק שעדיין מסתתר מתחת לתחפושת של המתבגר.
הלוואי שתדעו לכבד את המורה שלכם. שתדעו לראות גם אתם את האדם שמאחורי התפקיד: את האשה שלפעמים עייפה, טרודה או סתם לא מצליחה לשמוע – ותזכרו שזה לא בהכרח קשור אליכם.
הלוואי שלא יהיו לכם הרבה שיעורים. קצת נמאס לנו להכין שיעורים, אתם יודעים.
הלוואי שתקומו בקלות ובשמחה כל בוקר. אתם יודעים מה? אל תקומו בקלות, אבל כן בשמחה. עשינו עסק?
הלוואי שהשנה לא תהיו חולים כל כך הרבה. והלוואי שאם יתקוף אתכם איזה וירוס חולף, שסבתות ודודות יתנדבו בהמוניהן להישאר אתכם בבית.
הלוואי שהגננת תראה אתכם כל הזמן, ותזהה באיזה רגעים אתם במצוקה. וכן, הלוואי שלא יהיו הרבה רגעים כאלה.
הלוואי שהשנה תאכלו את כל האוכל ששלחנו לכם בתיק. ואולי אפילו תבקשו תוספת ירקות… לא, זה כבר מוגזם לבקש. רק תאכלו את הפרי, טוב?
הלוואי שנראה בכל פעם מחדש אור בעיניים שלכם כשתגלו משהו שלא ידעתם קודם: מי גילה את אמריקה, איזה כוכבים יש במערכת השמש, כמה ימים חי הזבוב, או למה צחקה מיכל.
הלוואי שיהיו לכם המון חברים. ושתדעו גם אתם להיות חברים טובים.
הלוואי שתדעו להיות החברים הכי טובים של עצמכם: לסלוח לעצמכם על ציון לא טוב במבחן, לתת לעצמכם מחמאה על פרויקט שעלה יפה. לזכור תמיד שלא התוצאה חשובה, אלא המאמץ שהשקעתם.
הלוואי שבשנה הזאת תלמדו משהו חשוב באמת: סובלנות, רגישות או התחשבות בזולת.
והלוואי שגם אנחנו נצליח השנה בכל אלה: לקום אליכם בבוקר בשמחה. לא להציק לכם עם הטפל, אלא רק עם העיקר. להיות סובלניים ורגישים אליכם. לנהוג בכם בכבוד ובחברות. להעריך את ההשקעה ולא לשים לב לתעודה. ליהנות ולהתפנות לאור בעיניים שלכם כשאתם באים לספר על משהו חדש שלמדתם, ולא לכבות אותו באיזה "אין לי זמן עכשיו" פזור דעת.
הלוואי שתהיה לכם שנת לימודים נהדרת. וגם לנו.
***
(את התפילה הזו, בשינויים קלים, פרסמתי לפני שלוש שנים ב"לאשה". אני רוצה לשלוח אותה לכל ילד שעומד עם ילקוט חדש (או משומש) על הגב, ותוהה איך תיראה השנה הזאת – ועוד יותר להורים, שעומדים בפתח בית הספר או בתחנת ההסעה בלי ילקוט, אבל עם עיניים קצת מבריקות וציפורניים קצת כסוסות.
ובמיוחד אני שולחת את התפילה הזו לאהוביי: יונתן, אביטל ויואב, ודרורי, ששוב מתחיל שנת לימודים, בפעם המי יודע כמה.)