כותבת, מרצה, מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. מכורה למילים ולתובנות. חובבת מסעות פנימיים. לא מוותרת על שנ"צ.

kipod-cover

הרומן החדש

שכתבתי מחכה לכם!

לקריאת הפרקים הראשונים –

הקליקו כאן

בריאות

אפשר הרבה יותר

"אז מה, נגמר האוכל?" הגבר שהתחתנתי איתו, שבא מתפוצה מסויימת שדוגלת בשפע, מביט בייאוש בקרקעית הסיר הנוצצת. "אני לא מבין למה את לא מבשלת כמות קצת יותר גדולה. מכסימום נזרוק, מה קרה". אני מסתכלת בו באשמה. אני יודעת שזה חשוב לו, אבל פשוט לא מסוגלת. אין מצב בעולם שאבשל יותר מדי. עם כל שנות האימהות …

אפשר הרבה יותר לקריאה »

יותר טוב ככה

פוסט יום הולדת, אלא מה זו הייתה אחת השנים העצובות ביותר בחיים שלי. ואחת הטובות ביותר. זו הייתה שנה של סערה אחת נמשכת. שנה שבה הייתי חשופה לצער גדול. אנשים סביבי חלו. חלקם החלימו. חלקם לא. שנה שבה ראיתי אנשים סביבי עושים את הכל עבור אלה שהם אוהבים. שנה שבה ראיתי אנשים בגדולתם בעת צערם …

יותר טוב ככה לקריאה »

עדינה ושברירית

ולבסוף, אני מוכנה להיות עדינה "את כזאת עדינה", אמרה לי חברתי ע', ברגע של שיחה מלב אל לב. ואני התכווצתי קצת בתוכי. היה לי ברור שהיא אומרת את זה באהבה. אבל עדינה? אני? אמא'לה, איזה פחד. עדינות לא הייתה אחת האיכויות שחונכנו אליהן. חספוס? בטח. כוח? בוודאי. חוסן? בהחלט. להיות יכולה הכל, ביד אחת ותוך …

עדינה ושברירית לקריאה »

איך קוראים לדג הזה שלך?

(אה, סרטן. זהו, ככה קוראים לו) לפני שנתיים בזמן הזה באוקטובר הייתי כמה ימים אחרי הניתוח השני. רגע לפני ההקרנות. התלוצצתי עם רופאיי, כמו שאומרים. עברו קצת פחות משנתיים מאז שנכנסתי לסאגת הסרטן. אני מקווה שהיא מאחורי לתמיד. והעובדה שאני כאן כדי לספר לחבר'ה, היא תוצאה ישירה של גילוי מוקדם. *** לפני כמה שנים תפסתי …

איך קוראים לדג הזה שלך? לקריאה »

הגן ואנוכי

או: הרהורים על גנים, תבניות וקארמה "זה לא ייאמן", אמרתי לבכור שהחזיק לי את דלת הלול, בעודי רוכנת לאסוף ביצים מהפינה שבה בחרו התרנגולות להטיל הבוקר. "כשהייתי בגיל שלך, וסיימתי שנת שירות בירושלים, בדיוק כמוך, נשבעתי שאחרי הצבא והאוניברסיטה, אין מצב שאני חוזרת. לא לצפון, לא לגליל, לא לכפר. אותי לא ימצאו גרה בקיבוץ, עובדת …

הגן ואנוכי לקריאה »

לעזוב את דת העבודה

איך ללמוד לנוח בלי לכעוס על עצמך (כמעט בכלל) תקשיבו, אתם יודעים מה עושים אנשים שיודעים לנוח? השבוע בדקתי את זה. לא תאמינו. זה הולך ככה: הם יודעים להתעצל במיטה ולא לקפוץ ממנה כמו קפיץ מלא מרץ ברגע שהשעון מצלצל. הם לפעמים (נגיד, בחג) הולכים לישון בלי לכוון שעון בכלל. הם לא קובעים פגישות לימים …

לעזוב את דת העבודה לקריאה »