כותבת, מרצה, מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. מכורה למילים ולתובנות. חובבת מסעות פנימיים. לא מוותרת על שנ"צ.

kipod-cover

הרומן החדש

שכתבתי מחכה לכם!

לקריאת הפרקים הראשונים –

הקליקו כאן

נומרולוגיה קבלית

לא לשם כך התכנסנו

אנחנו דומים לאנשים שנכנסו להתאמן בחדר כושר משוכלל, ושכחו שיש בחוץ עולם. נדמה לנו שהשעה הזו בחדר הכושר היא כל מה שיש לנו, ולכן אנחנו רבים על הזכות לגשת לאליפטיקל הכי משוכלל, למסלול הריצה המודרני יותר, לאפשרות לגשת לבאר המשקאות ולשתות כאוות נפשנו. ומכיוון שנדמה לנו שזה כל מה שיש, ואין שום דבר מחוץ לקירות חדר הכושר, אנחנו נלחמים על הגישה למכשירים, כובשים אותם ולא מוכנים לרדת גם כשהרגליים שלנו כואבות, שומרים מקום לילדינו על המסלול (אפרופו לקנות להם דירות, כמשאלתו של השר לפיד).
ומרוב מאבקים על המכשירים, שכחנו שבכלל באנו לכאן לעשות כושר.

מי שאת רוצה

אם הצורך הוא מה שאנחנו חייבים, כי אחרת לא נוכל לחיות, הרי שהרצון הוא מה שאנחנו בפירוש יכולים לחיות בלעדיו, אולי אפילו יכולים לחיות טוב יותר, בטוח יותר – אבל בכל זאת מושך אותנו לכיוונו, מתעתע ומושך, כמו אור של מגדלור.
וכאן, בסקציה הזאת, נמצאים האנשים שאנחנו רוצים. אלה שעושים לנו את זה למרות שאין לכך סיבה מספיק טובה. אלה שהלב שלנו דופק לקראתם. אלה שדעתם עלינו חשובה לנו מכל. אלה שלמרות שאנחנו יודעים שזה לא מתאים ולא לעניין ולא יגשים לנו שום מטרה – בכל זאת כובשים אותנו. אלה שאנחנו אוהבים למרות ולא בגלל, כי ככה הלב אוהב: בלי שום סיבה. רק מפני שהם שם.

מה בדיוק את מנקה?

ובין שפריץ לניגוב, עולה בי הקול הפנימי, ושואל: "מה באמת את מנקה פה, גברת? כי ברור לך שאם לא ברור לך, סתם את עובדת, וממצריים לא תצאי השנה. בשביל לצאת ממצריים צריך לא רק סיבה: צריך מטרה. אחרת תישארי כבר עם סיר הבשר הזה, תשפשפי אותו ותמרקי את הכתמים, ובכל זאת שום ג'יני לא ייצא".

אם תרפי זה לא יכאב

רפיה מההתנגדות היא ההבנה שאין לנו באמת מושג מה המשמעות של כל התנסות שעוברת עלינו בחיים. ההבנה שייתכן שכוח גדול מאיתנו משרטט במיוחד עבורנו תכנית לימודים, שמטרתה להכשיר אותנו לייעוד שלנו, לבנות את כוחותינו ויכולותינו לקראת העבודה הייחודית שנועדה לנו בעולם

תן לי את זה, מותק

אם יש שאלה שאני שומעת שוב שבוב בקליניקה, היא זו: "איך יכול להיות שהאדם שאמור לאהוב אותי, לנצור אותי, לגלות כלפיי את האיכפתיות הגדולה ביותר – מחזיק בידיו משהו שחשוב לי כל כך, ומסרב לתת לי אותו?"
המשהו הזה יכול להיות כל דבר: מ'תגיד לי שאתה אוהב אותי', דרך 'תבואי איתי פעם אחת לאמא שלי בחג' וכלה ב'תעשי איתי אהבה ביוזמתך' – אבל התחושה היא תמיד אחת: תחושה של נגזלות. של רמייה. של בגידה. הרי יש לך. הרי זה לא כל כך מסובך. הרי אתה רואה איך אני נמקה פה בחוסר, ברעב, בכאב. ובידך המפתח – אתה שאמור לראות אותי. אז למה אתה קופץ את ידך ולבך?

תסמונת האקס השביר

פוסט ובו ידובר: על חידוש קשר עם אקס מיתולוגי, על ניסיונות תיקון ועל נומרולוגיה קבלית היא ישבה מולי, יפהפיה ומבולבלת. אחת כזו שנדמה שגברים רצים בעקבותיה; שהיא רק צריכה לעפעף וכולם יפלו לרגליה. אבל על השולחן היה מונח רק תאריך לידה אחד, של האקס שלה. חמש שנים חלפו מאז שהיא עזבה אותו, "כי הוא לא …

תסמונת האקס השביר לקריאה »