כותבת, מרצה, מדריכת הורים ומלווה בתהליכי התפתחות אישית. מכורה למילים ולתובנות. חובבת מסעות פנימיים. לא מוותרת על שנ"צ.
סיפורים מהכורסה: פוסט חדש היא באה אלי, לפני כמה שנים, עם תלונה משונה: "יש לי יותר מדי כישרונות". "יותר מדי כישרונות? יש דבר כזה?" "כן", היא ענתה. "יותר מדי כישרונות קטנים, אבל אף אחד גדול". היא באמת הייתה אדם מוכשר: היא ידעה לכתוב וידעה לנגן ולשיר, היא לא הייתה ממש טובה בציור אבל הייתה לה …
ביטוי עצמי. זה מה שמביא לנו בריאות, שמחה ומימוש. עכשיו השאלה היא רק איך להעז את החודש האחרון, שלא כתבתי בו, ביליתי בין השאר בקריאת ספרי החלמה: כל הספרים האלה שמספרים איך כנגד כל הסיכויים. ההוא שהתחיל למדוט, ההיא שעזבה את העבודה, ההוא שאף רופא לא הבין איך ולמה הוא הבריא. הרגשתי שאני חייבת להבין …
זה מה שאני לומדת להגיד לעצמי בתקופה האחרונה כשהייתי נערה בקיבוץ עבדתי לא מעט בחקלאות. זמן הקטיף (אבוקדו, אשכוליות, תפוזים, בננות, אגסים, יו ניים איט – הייתי שם עם ידיים שרוטות) היה הזמן שבו כל חברי הקיבוץ ירדו למטעים. ויותר משאני זוכרת את השעה המוקדמת, את הריח מצינור המפלט של הטרקטור שמשך את העגלה למטע, …
או: מה את צריכה לעשות בחיים כדי להרגיש שהצלחת? היא הגיעה אלי עם אנרגיות נמוכות. לא בדיוק ידעה במה היא רוצה לטפל. רק שכבר הרבה זמן היא לא מרגישה שטוב לה. כשנכנסנו לעומק, ראינו די מהר שהמוקד של חוסר הנחת הוא בעבודה: בבית דווקא הכל היה בסדר. נישואים טובים למדי, שני בנים מוצלחים, שקט כלכלי. …
ושלום לכם, חיים חדשים שלי אז זהו, אני כבר לא. אני כבר לא "מור אסאל, לאשה", כמו שהצגתי את עצמי באלפי שיחות טלפון. יום שלישי שעבר היה יומי האחרון כעיתונאית. מעכשיו אני רק מור אסאל, בלי המעטפת הזו, המקצועית והאישית, שהייתה חלק בלתי נפרד מהזהות שלי במשך 15 וחצי שנים. ועד כמה שרציתי ללכת, שהיה …
כשאהיה גדולה בטוח אדע. אז מה תרצי להיות כשתהיי גדולה? השאלה הזו עוברת לי בראש לאחרונה; פה ושם אפילו שואלים אותי על זה. שינויים בדרך אלי (או יש לומר – אני בדרכי אליהם), ואיכשהו גם היום, כמו לפני עשר או עשרים שנים, אין לי מושג עדיין מה ארצה להיות כשאהיה גדולה. יש לי רעיונות ספציפיים …