אנה קרנינה

לא במקרה ליל הסדר, שמוקדש כולו להיסטוריה, הוא ליל המשפחות, השלמות והחסרות, המשמחות וההרסניות. כי כשאנחנו מסתכלים על המשפחה שלנו, אנחנו רואים את עצמנו, שלב אחרי שלב, עוד מלפני שנולדנו ועד עצם היום הזה. כמו רנטגן שמראה לנו הקליפות ואת היסודות; את מה שירשנו ואת מה שניסינו לזרוק מאיתנו. הנה קורבנות, וכאן צדקנות. הנה "לא רואים אותי" וכאן "למה דווקא אני". וכאן, משמאל, ליד הריאות, "אין לי זמן לנשום". אופס, מה זה הכתם השחור הזה ליד הלב? אהה! תסמונת "את האח שלי אוהבים יותר!"