הגדרת הבורא

סיפור של טיפול מיוחד במינו שהיה לי השבוע כבר שנים שאני יודעת שכדאי לסלוח. שלא טוב, הטינה הזו כלפי אנשים אחרים. תכל'ס, בכל קורס התפתחות אישית מצוי, נגלה שפרק א' סעיף ג' הוא ללמוד לסלוח. ובצדק. כי מטען הטינה הוא כבד, והסליחה משחררת. וכבר ידוע שלא לסלוח הוא כמו לשתות רעל ולצפות שלשני תכאב הבטן. […]

מה שלמדתי בטיפול על כעס ועל איך יוצאים ממנו השבוע היה סביבי כעס. סביבי ובתוכי. ובחדשות. ובפיד בפייסבוק. ובכל מקום. והרגשתי את עצמי עצובה וכועסת לסירוגין. ופה ושם כועסת על העצב, עצובה בגלל הכעס. אני לא אוהבת את עצמי כועסת. לא אוהבת את החום הלוהט שמתפרץ בין חללי הראש, את הפנים שמאדימות, את הצלצול שבאוזניים.

אם ניצול הוא התייחסות לאדם כאל מקור למשאבים, הרי שבכל פעם שאני עסוקה ב"מה אני צריכה ממך", וב"מה אני לא מקבלת ממך", הראייה שלי היא נצלנית. שהרי אינני מסתכלת עליך בתור אדם, אלא עליך כעל מקור למשאבים.