מה שבגוף שלי
אמת היא שלא בא לי הפעם לנתח. לא בא לי לחשוב למה, ולראות מה המקורות, וכל זה. לא בא לי, מכיוון שברור לי שכל עניין הרזון מתחיל מהראש. הראש שחושב, ומשווה, ומודד, ובודק ועושה תכניות לאכילה ושתייה וספורט. הראש הזה שמתקומם במקביל מול כל תכנית של דיאטה שהוא עצמו הכין, כי הוא לא מוכן לעמוד ב"אין לי" וב"אסור לי".
לא בא לי, כי אני מבינה שכל המצוקה מהמשקל העולה שלי, אחרי שכבר חשבתי שזה מאחוריי, הוא שיש לי הזדמנות לגשת לכל העניין אחרת לגמרי; לא כמו פעם. לא בראש אלא בגוף.