חוסר אמון

כשאני עסוקה בחוסר (בין אם מדובר בחוסר בהתרגשות או בחוסר אמון), אני מייצרת עודף. וכשאני בעשייה עודפת, אני מאבדת כוחות. אני מאבדת הנאה. אני עצמי נהיית פחות. כי חוסר מייצר עודף שמייצר חוסר, וחוזר חלילה. כל יציאה מאיזון מזמינה יציאה מנוגדת מאיזון.
וכך, ככל שחסרה לי תחושה, אני מעמיסה על עצמי עוד ועוד, עד כדי חוסר תחושה.
ככל שחסר לי ביטחון ביכולת של עצמי, כך אני עושה יותר ומתעייפת יותר, נלחצת יותר, עד כדי פגיעה ביכולת שלי.
ככל שחסר לי ביטחון ביכולת של אחרים, כך אני עושה בשבילם, וגורמת להם לעשות פחות, לנסות פחות, לבטוח בעצמם פחות.
ככל שאני בוטחת פחות בערך של הנוכחות שלי (סתם נוכחות! בלי קישוטים!), כך אני עסוקה יותר בנתינה – ופחות נמצאת שם, במלוא חושיי, במלוא הנוכחות שלי, במלואי.
ובסופו של דבר, ככל שאני עושה יותר, כך אני נעימה פחות, וכך נעים לי פחות עם עצמי.