גם ככה בסדר
אז למה באמת להישאר איפה שלא כייף? למה להישאר איפה שלא עונה לציפיות שלי? למה לא לרוץ מיידית למקום שבו נעים לי ונוח לי? אני שואלת, והתשובות מגיעות.
להישאר כדי להתאמן במחויבות. להישאר כי כשאני נוגעת באדם או במשימה או ברעיון, קורה להם משהו, והמשהו הזה הוא גם באחריותי.
להישאר כדי לגלות שאני חזקה יותר משנדמה לי, עמידה יותר משנדמה לי, פחות תלויה בכל ה"בלי זה אני לא יכולה", בתכניות שעשיתי מראש. להישאר כדי לגלות שאני יכולה לשאת בלגן. ריחוק. ביקורת. לעג. זה לא נעים לי, אבל עובדה, הנה אני כאן. שרדתי כדי לספר.